הזמן הוא האויב הגדול של הרומנטיקה ובעיקר זו הקינקית של אנשים נשואים. ועוד יותר כשהקינק הופך מזוגי לזה של שלושה.
לי יש בעל, ילדים ועבודה. לה יש לו"ז לחוץ לרבעון הבא ואת ההתחייבויות האישיות של עצמה - ודאדי, וכך גם דאדי.
ובכל זאת הצלחנו לארגן פגישה ספונטנית, מהיום למחר, רק שהיא, הצלע השלישית הייתה מוגבלת לשעה אחת. לא יותר.
דאדי ואני כבר היינו בחדר. היא הייתה להגיע כל רגע. הוא הפשיט אותי לבגדים תחתונים וחיכינו לנקישה בדלת. דאדי פתח והיא נכנסה, מתוקתקת בלבושה, מרשימה בקומתה ובגופה הספרוטיבי, וכובשת בחיוכה המקסים.
חיבוקים, חיוכים ודאדי הורה לה להתפשט לבגדים תחתונים. וואו שכחתי כמה שהיא חתיכה, הורסת.
דאדי הזמין אותי לעלות על ברכיו.
"בבקשה דאדי, יש לה רק שעה, תתחיל איתה." דאדי חייך והצביע לה לעלות על ברכיו.
בלי יותר מדי דיבורים, הוא החל לחמם את ישבנה המושלם. מושלם, אין מילה אחרת להגדיר אותו. המכות הלכו והתחזקו והיא רק מחייכת.
"מקצועי הדאדי שלך" היא זורקת לי כאילו היא לא מתרגשת כלל מהיד הנוחתת עליה שוב ושוב.
התחת מאדים במהירות.
"איך היא כבר כל כך אדומה?" אני שואלת
"זה מה שקורה שמתחילים עם תחת לבן לבן" משיב דאדי בחיוך. ואני רואה שהחיוך מגיע לעיניו והלב שלי מתחמם.
דאדי מבקש ממני להניח כרים על המיטה ומראה לה לטפס עליהם. התחת המדהים גבוה ודאדי מגלגל מטה את התחתונים.
"אני יכולה לקבל את פיצקי" היא שואלת.
"שלך," הוא אומר, אני נשכבת קרובה אליה על המיטה והיא מתחילה ללטף אותי ולחפש את הנקודות הרגישות שבגופי. אני גם מלטפת אותה. ומחמיאה לגוף שלה. החזייה שלה יורדת. חזה קטן, פטמות פורצות קדימה. ואני מקללת, קצת מקנאה בגוף המהמם שלה.
דאדי לא מבזבז זמן. החגורה הכבדה מתחילה לפגוע בה שוב ושוב, התחת אדום כמו דובדבן בשל והיא מפעם לפעם מגיבה בשקט וזוקפת עת גבה - שנתקל בידו של דאדי שמצמיד אותה בחזרה למזרן.
"החגורה הזו לא כואבת?" אני שואלת אותה בלחישה. "נעים לי" היא עונה וממשיכה למזמז את גופי. אני חרמנית ומרגישה את עצמי נוזלת ודאדי נוטל בידו את שוט הגומי הקצר. שתי קצוות לו והוא נוחת בשקט על ישבנה. התגובה שלה מיידית. היא מרגישה את הנשיכה שלו. ודאדי מצליף עוד ועוד. "ספרי" הוא אומר לה, "ספרי עד עשרים."
והיא סופרת, קולה לרוב יציב ורועד רק לפעמים. רואים שהיא כואבת אך מאמצת את הכאב לליבה. אני מעבירה את עיני לעיניו של דאדי. והן נוצצות. נוצצות כמו שרציתי, כמו שדמיינתי שיהיו כשהעליתי את הפרופיל של פיצקי לכלוב. ההצלפות חזקות עכשיו, כל אחת שנוחתת פוגעת ומקפיצה אותה קלות. אני רוצה לגעת בדאדי אך הוא הודף את ידי.
עשרים. הוא מפסיק, מלטף את ישבנה האדום. "אני יכולה?" שאלתי. "ברור" הוא עונה. "הוא כל כך חם" אני צועקת בבהלה קלה.
"נעים לי" היא שבה ואומרת וחוטפת עוד עשרים. קרם קריר שנמרח לה מקרר קצת את התחת הבוער. אני רואה את דאדי מביט בי בחיוך ובתודה.
תודה שיזמתי.
דאדי שולף את הקיין הקל ואחריו את הכבד יותר. היא סופגת וסופגת, מקפצת לעיתים אך ממשיכה לאמץ את הכאב. באומץ.
דאדי נשכב לידינו, היא מחרמנת אותי ודאדי מוצא את הדרך להכניס לי אצבעות. הוא מוצא את היונק ומעביר אותו לידי.
אני גומרת בכוח. אנחנו נרגעים.
השעה שלה הסתיימה. היא קמה, מתלבשת. החום של התחת עובר דרך הבד העבה של הג'ינס.
"הוא מקצוען הדאדי שלך" היא שבה ואומרת ואני מחייכת. עוד רגע או שניים אקטוף את הדיבידנדים מהניצוץ שמבריק מעיניו.
"התחת שלך כל כך חם" אני אומרת והיא בשלה "לא כואב לי, זאת אומרת כואב, אבל נעים. אפילו סימן אחד לא יישאר לי מחר."
ודאדי מחייך ואומר" בשביל זה יש את הפעם הבאה" וטופח בישבנה והיא הולכת.
ודאדי ואני מתנפלים האחד על השנייה, טורפים אחת את השני גומרים האחד את השנייה בגמירות מטורפות והשפרצה אחת.
ואחריה שוב טיפול בקיין, ושוב טורפים האחת את השני...ושוב.
שעתיים חלפו ביעף.
היה מושלם, בדיוק כמו שחלמתי.
הניצוץ הזה שחלמתי לראות...וראיתי.
לחיי הפעם הבאה.
