סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ההרפתקאות של פיצקי ודאדי

זה קצת מצחיק שמבוקש כאן לתאר את הבלוג שטרם נכתב.
אסתפק בתיאור קצרצר: אני ודאדי חוגגים חצי שנה מאז שפנה אלי לראשונה, כאן בכלוב.
הגיע הזמן שאנציח קצת את הרגעים הקסומים שלנו,
ולא רק :)
לפני חודש. 29 בספטמבר 2024 בשעה 13:53

 

לפני שבועיים, יום דבש

זה התחיל עם הכניסה לחדר. כשהתנצלתי שלא הבאתי שום אביזר כי לא הייתי בטוחה שניפגש.

הוא לא הגיב, התיישב ולא סימן לי דבר. הוא החזיק אותי קרוב אליו והסתכל לי בעיניים. אני לא הבנתי מה קורה וכנראה הוא קרא את המבוכה שלי בפני. 

ששששש...לחש. "היום עושים את זה אחרת." שפתיו התקרבו לאט לשפתי ונגעו בהן, קלות. 

אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שהייתה בינינו, בחדר ההוא שהפך למקום שביקרנו בו פעמים רבות. אז הוא נישק אותי בחוזקה ושלח מייד את לשונו לכבוש את פי. 

אז מה קורה כאן היום, מה הוא מנסה להגיד לי?

הוא התחיל לנשק אותי ברכות ואני כמובן הגבתי בנשיקות של עצמי. הוא נישק מקדימה מהצד בפינת הפה, הוא נגע בפינה עם קצה לשונו ואחר כך בצד השני. אני הגבתי עם הלשון שלי והוא תפש את שפתי התחתונה וינק אותה לפי. לשונו רצה בין השפתיים לשיניים. "מה חשבת, שאני רק מנשק בפראות?" ואני הרגשתי בזרמים שעוברים בכוס שלי. לאן זה מוביל שאלתי את עצמי אבל כמובן שלא התנגדתי. 

"תתפשטי," לחש. וחייך שלמרות שלא הייתי בטוחה שניפגש באותו היום משום הייתי עם חוטיני תחרה שחורה וחזייה תואמת. הוא הרים את ידיו לצדדים וביקש שאפשיט אותו. החולצה ירדה ואחריה המכנסיים. הוא השכיב אותי על הגב. 

מה קורה אתו היום. למרות שהיה לי נפלא, פחדתי מה יבוא אחרי. ומה שבא הפתיע אותי כפליים. 

הוא ליטף אותי, נשף באוזני, ינק את פיטמותי ולאט לאט ירד למטה. אני התחרמנתי ברמות, דאדי הפך ונילי ואני מתחרמנת מזה?? הפתעתי גם את עצמי. 

הוא המשיך לרדת והתנפל לי על הכוס. ניסיתי לעצור אותו "מה פתאום" אמרתי לו. "שכחת את היונק, עכשיו נראה מי יונק יותר טוב."

אני לא חדשה לא בבסדם ובטח שלא בסקס. אבל לא הייתי מוכנה למה שהוא עשה. הוא ליקק, נשך קלות, הכניס והוציא לשון אך כשהניח את שפתיו מסביב לדגדגן והתחיל לינוק אותו כבר לא יכולתי להתאפק. תרשה לי דאדי בבקשה, תרשה לי. הוא הרים את ראשו ואמר בחיוך, "הפעם בלי ספירה שלי. תספרי לבד, בראש."

ןאני מנסה לספור אך מסתחררת ומנסה שלא להשפריץ. הוא נכנס אלי בפתאומיות ואני השפרצתי וצרחתי כמו שמזמן לא צרחתי. 

ואז נזכרתי במה שאמרה לי האישה ההיא שהצטרפה אלינו "הוא מקצוען הדאדי שלך." אבל היא התכוונה לספאנקינג, לחגורה, לקיין...לא למציצה....רק פיצקי יודעת גם את זה וגם את זה....

"בואי" אמר. "היום זה בלי שום אביזר, רק הגוף, הגופים, שלך ושלי" והשכיב אותי על הגב.

ספגתי הרבה באותו היום, רק מהיד, אפילו לא מהחגורה. וזה כאב, זה נורא כאב. היד שלו קשה לעזאזל. וזה חירמן, וגמרתי שוב ושוב והתחננתי שירשה לי לגעת בו ובסוף הוא התיר לי. 

ואני ליטפתי וליקקתי ונישקתי ומצצתי והרגשתי אותו מתמתח ומתחזק והמשכתי ולא שחררתי עד שירכיו נסגרות מסביב לראשי ולוחצות...והוא גמר בצעקות חזקות ובצחוק מתגלגל. הפכתי אותו על הבטן וליקקתי אותו מכף רגל ועד התחת ומשם עד לצוואר. 

.לפני שבוע, יום בצל 

ושבוע אחרי זה הגיע יום הבצל...הפוך לגמרי, ידי אזוקות, פלאג גדול וארוך בפי הטבעת והוא מכה בי עם היד, הרצועה, קיין, קולב, לפעמים בעדינות ולעיתים בכוח ובעוד יותר כוח. והוא מפסיק לרגע, מכניס אצבעות מחרמן אותי בשגעון ואני מבקשת שירשה לי לגמור או לפחות לגעת לו בזין (כי אני יודעת שברגע שהזין שלו עומד ביד שלי - היד שלו נחלשת) והוא צוחק ואומר "תשלמי".

ואני שואלת כמה והוא אומר שאני אגיד ואני אומרת "עשר" וחוטפת הצלפה חזקה מהקיין. "תהיי רצינית" הוא משיב ואני אומרת "עשרים וחמש" והוא שואל עם מה ואני אומרת שהוא יבחר והוא בוחר בקולב המתכת הנוראי ואני מתחננת שלא והוא אומר שהבחירה הייתה בידי והעברתי אותה אליו ואני חוזרת לספה ההיא המיוחדת שמרימה לי את התחת באוויר ומבקשת רחמים. והוא מתפשר על חצי חצי חצי עם הקולב וחצי עם הקיין... "אבל, עשרים וחמש לא מתחלק לשניים אז נעגל לשלושים."

לפעמים אני שונאת את חוש ההומור שלו. ואני שוכבת כילדה טובה, והוא מרחם עלי עם הקולב, אני יודעת. כי המכות אכן כאבו אך האחרונה כאבה פי כמה. והוא לוקח בידו את הקיין ואני לא אומרת מילה. והוא מתמהמה...מה הוא שוב מתכנן. 

ואז אני מרגישה את ידו משחקת לי עם הפלאג הוא נותן בידי את היונק, "תצמידי אותו בעצמך" אומר ותוקע בי אצבעות כשידו השנייה שלפני רגע שיחקה לי בפלאג מתחילה לחבוט בי ושנייה לפני שאני מתפוצצת הוא נכנס לתוכי בתנופה חזקה...הגמירות שלי הגיעו בשרשרת. שלו הייתה עוצמתית בטרוף.

אם תשאלו אותי ממה נהניתי יותר, לא אוכל להשיב. אני אוהבת דבש וגם בצל. 

אני אוהבת את הגיוון יותר מכל...

דאדי שלי :)

 

 

 

לפני 3 חודשים. 17 באוגוסט 2024 בשעה 17:00

כמעט שלושה שבועות שלא התראינו. זאת אומרת התראינו לקפה ונגיסה - אבל לא לסשן.

ואני חרמנית אש. 

כן כן, הצצתי בסרטים, השתמשתי בצעצועים, גמרתי בצרורות...אבל...זה לא כמו גמירה אחת עם דאדי. 

ההודעה שלי על הבוקר שואלת - מתי אתה יוצא. 

התשובה מגיעה כמה דקות ארוכות כנצח - יצאתי. 

מתי מגיע?

46 דקות לפי וייז, אבל לרוב אני מנצח אותו בדקה או שתיים...

מזל שאני לא באוטו שהוא דורך על דוושת הגז עד לרצפת המפלצת שלו. שהוא חרמן הוא עושה את זה. 

43 דקות והמפלצת עוצרת לידי בחריקת בלמים. אני נכנסת והוא לוחץ שוב. 

אני צורחת מפחד, והוא מחייך, ואומר כבדרך אגב, אה כן, את באוטו. 

הוא מרגיע ואני נרגעת, רק המפלצת מגרגרת לעיתים בחוסר סבלנות, שתגרגר, היום זה היום שלי. 

בקתת עץ, קטנה אך רומנטית. דאדי מוציא שקית חדשה קטנה מזו הגדולה בה הוא מעמיס את כל כלי המשחית שלו. 

הוא מתיישב ומראה לי סימן לכרוע לרגליו. ואני מתאפקת שלא לקפוץ על הזין שלו. זה לא קל. 

את לבושה יותר מדי - הוא אומר ואני ממהרת לפשוט את בגדי, עד לחוטיני השחור. אני יודעת שהוא אוהב אותו. 

להוראתו אני פושטת את ידי קדימה קצת חוששה לחטוף עליהן עם הקיין. אך דאדי מפתיע השקית הקטנה נפתחת ואזיקי עור חדשים ננעלים לאצילי ידי. 

דאדי מסמן לי לשכב על רגליו. הוא מלטף את ישבני החשוף כמעט לגמרי. 

התגעגעתי הוא אומר וחובט בו קלות. להפתעתי זה כואב. שלושה שבועות החלישו אותי עד כדי כך? 

אל תתדאגי, הוא אומר עד סוף הסשן, תהיי חזקה...

הוא מתחיל לחמם אותי בשיטתיות ואני צועקת מכאב. הוא מחבר את שני האזיקים האחד לשני ידי נצמדות מאחורי גבי. הוא מושך באזיקים ומרחיק את ידיי מהתחת. 

"די"

ואני מפסיקה להאבק.

המהירות והכוח מתגברים ואני ממש צורחת. 

"אני יודע שזה מחרמן אותך. תפסיקי לילל", הוא אומר ואני למרות שעיני מוצמדות למזרון "רואה" אותו מחייך. 

חוטיני יורד, אצבע מיומנת נכנסת לכוס. ברור שהוא רטוב לגמרי...הוא מנקה את האצבע על התחת וקם להביא אביזר מהשקית. לא להציץ הוא אומר. פלאק זו הרצועה החדשה שלו, רצועה מחגורת עור שנחתכה ושני חלקיה הודבקו הודבקו האחד לשני..זה כואב ואני מיללת קלות. והוא - משתעשע. תתחילי לספור, הוא מצווה. שבע בום מוסיף. ואני טועה ומתבלבלת וחוטפת שלשה מהירה על כל טעות...החרמנות שלי בשמיים ואניי מתחננת שיתן לי ללקק את הזין שלו. ובסוף הוא נותן. פלאג מוחדר לי לתחת, שתי אצבעות לכוס ואני מתענגת על הזין שלו וגומרת בצרחות. הוא הופך אותי על הגב, פוסק את ברכי וחודר בתנועה אחת מהירה. אני מרגישה את הפיצוץ מגיע, משתדלת להימנע מההשפרצה...והוא פורץ בצחוק משוחרר, "כמה שההשפרצה שלך חמה" הוא קורא וממשיך לטחון אותי עד שאיני יכולה יותר. הוא יוצא ואני מנסה לייבש אותו והוא נוגע לי על השפתיים - זו הייתה הפעם הראשונה שטעמתי את טעם ההשפרצה של עצמי. 

הוא בשמיים ואני משום מה נבוכה, לא יודעת למה זה מביך אותי...

אבל המבוכה חלפה והתחלפה בריכוז שלי להגמיר אותו ברמות שהוא הגמיר אותי...לשון, שפתיים, אצבעות בין התחת לביצים המלאות, אצבע לתחת והוא מתפוצץ בקול רם ובצחוק משוחרר..

את התודה קיבלתי עם הקיין, זה קצת כאב, לא יותר...כמו שהוא הבטיח.

חיבוק ארוך במיטה, הוריד לשנינו את הדופק וארוחה במסעדה דגים טובה, הרגיע את הרעב. 

איזה יום משוגע - כן ירבו.  

 

לפני 5 חודשים. 7 ביוני 2024 בשעה 11:16

הזמן הוא האויב הגדול של הרומנטיקה ובעיקר זו הקינקית של אנשים נשואים. ועוד יותר כשהקינק הופך מזוגי לזה של שלושה.

לי יש בעל, ילדים ועבודה. לה יש לו"ז לחוץ לרבעון הבא ואת ההתחייבויות האישיות של עצמה - ודאדי, וכך גם דאדי. 

ובכל זאת הצלחנו לארגן פגישה ספונטנית, מהיום למחר, רק שהיא, הצלע השלישית הייתה מוגבלת לשעה אחת. לא יותר. 

דאדי ואני כבר היינו בחדר. היא הייתה להגיע כל רגע. הוא הפשיט אותי לבגדים תחתונים וחיכינו לנקישה בדלת. דאדי פתח והיא נכנסה, מתוקתקת בלבושה, מרשימה בקומתה ובגופה הספרוטיבי, וכובשת בחיוכה המקסים.

חיבוקים, חיוכים ודאדי הורה לה להתפשט לבגדים תחתונים. וואו שכחתי כמה שהיא חתיכה, הורסת. 

דאדי הזמין אותי לעלות על ברכיו. 

"בבקשה דאדי, יש לה רק שעה, תתחיל איתה." דאדי חייך והצביע לה לעלות על ברכיו. 

בלי יותר מדי דיבורים, הוא החל לחמם את ישבנה המושלם. מושלם, אין מילה אחרת להגדיר אותו. המכות הלכו והתחזקו והיא רק מחייכת. 

"מקצועי הדאדי שלך" היא זורקת לי כאילו היא לא מתרגשת כלל מהיד הנוחתת עליה שוב ושוב.

התחת מאדים במהירות.

"איך היא כבר כל כך אדומה?" אני שואלת

"זה מה שקורה שמתחילים עם תחת לבן לבן" משיב דאדי בחיוך. ואני רואה שהחיוך מגיע לעיניו והלב שלי מתחמם. 

דאדי מבקש ממני להניח כרים על המיטה ומראה לה לטפס עליהם. התחת המדהים גבוה ודאדי מגלגל מטה את התחתונים. 

"אני יכולה לקבל את פיצקי" היא שואלת.

"שלך," הוא אומר, אני נשכבת קרובה אליה על המיטה והיא מתחילה ללטף אותי ולחפש את הנקודות הרגישות שבגופי. אני גם מלטפת אותה. ומחמיאה לגוף שלה. החזייה שלה יורדת. חזה קטן, פטמות פורצות קדימה. ואני מקללת, קצת מקנאה בגוף המהמם שלה. 

דאדי לא מבזבז זמן. החגורה הכבדה מתחילה לפגוע בה שוב ושוב, התחת אדום כמו דובדבן בשל והיא מפעם לפעם מגיבה בשקט וזוקפת עת גבה - שנתקל בידו של דאדי שמצמיד אותה בחזרה למזרן. 

"החגורה הזו לא כואבת?" אני שואלת אותה בלחישה. "נעים לי" היא עונה וממשיכה למזמז את גופי. אני חרמנית ומרגישה את עצמי נוזלת ודאדי נוטל בידו את שוט הגומי הקצר. שתי קצוות לו והוא נוחת בשקט על ישבנה. התגובה שלה מיידית. היא מרגישה את הנשיכה שלו. ודאדי מצליף עוד ועוד. "ספרי" הוא אומר לה, "ספרי עד עשרים."

והיא סופרת, קולה לרוב יציב ורועד רק לפעמים. רואים שהיא כואבת אך מאמצת את הכאב לליבה. אני מעבירה את עיני לעיניו של דאדי. והן נוצצות. נוצצות כמו שרציתי, כמו שדמיינתי שיהיו כשהעליתי את הפרופיל של פיצקי לכלוב. ההצלפות חזקות עכשיו, כל אחת שנוחתת פוגעת ומקפיצה אותה קלות. אני רוצה לגעת בדאדי אך הוא הודף את ידי. 

עשרים. הוא מפסיק, מלטף את ישבנה האדום. "אני יכולה?" שאלתי. "ברור" הוא עונה. "הוא כל כך חם" אני צועקת בבהלה קלה. 

"נעים לי" היא שבה ואומרת וחוטפת עוד עשרים. קרם קריר שנמרח לה מקרר קצת את התחת הבוער. אני רואה את דאדי מביט בי בחיוך ובתודה. 

תודה שיזמתי. 

דאדי שולף את הקיין הקל ואחריו את הכבד יותר. היא סופגת וסופגת, מקפצת לעיתים אך ממשיכה לאמץ את הכאב. באומץ. 

דאדי נשכב לידינו, היא מחרמנת אותי ודאדי מוצא את הדרך להכניס לי אצבעות. הוא מוצא את היונק ומעביר אותו לידי. 

אני גומרת בכוח. אנחנו נרגעים. 

השעה שלה הסתיימה. היא קמה, מתלבשת. החום של התחת עובר דרך הבד העבה של הג'ינס. 

"הוא מקצוען הדאדי שלך" היא שבה ואומרת ואני מחייכת. עוד רגע או שניים אקטוף את הדיבידנדים מהניצוץ שמבריק מעיניו. 

"התחת שלך כל כך חם" אני אומרת והיא בשלה "לא כואב לי, זאת אומרת כואב, אבל נעים. אפילו סימן אחד לא יישאר לי מחר."

ודאדי מחייך ואומר" בשביל זה יש את הפעם הבאה" וטופח בישבנה והיא הולכת. 

ודאדי ואני מתנפלים האחד על השנייה, טורפים אחת את השני גומרים האחד את השנייה בגמירות מטורפות והשפרצה אחת. 

ואחריה שוב טיפול בקיין, ושוב טורפים האחת את השני...ושוב. 

שעתיים חלפו ביעף. 

היה מושלם, בדיוק כמו שחלמתי. 

הניצוץ הזה שחלמתי לראות...וראיתי.

לחיי הפעם הבאה. 

 

 

לפני 6 חודשים. 27 באפריל 2024 בשעה 6:32

פתיחה מהוססת, חשדנות מובנת, דיאלוג נפתח. 

ואחריו שיח בין שלושה ושוב דיאלוג. 

ואני נפתחת, והוא נפתח וגם היא. 

אוף, אני כל כך חרמנית, שיגמר כבר החג!!

לפני 7 חודשים. 17 באפריל 2024 בשעה 15:40

בשבוע שעבר - זה לא קרה. בלת"ם רפואי בצד של משפחתו. 

ביום שני - זה לא קרה, בלת"ם תעסוקתי בצד שלי. 

לכן שנינו עשינו מאמץ שזה יקרה היום, וזה קרה. 

רק שהלוז הכתיב מקום חדש ששנינו לא הכרנו. אני לא אוהבת מקומות חדשים. כן נו, פחדנית קצת.

נכנסנו לחדר, ואללה סוויטה ענקית עם ג'קוזי. ברור לגקוזי לא יהיה לנו זמן, הסתובבתי לנשק אותו. הוא נש לי בקרירות והורה לי להוריד את בגדי. 

מיהרתי לקיים וניסיתי לפרום את חגורתו. 

"ביקשתי שתפשיטי אותי?" שאל. 

לא הבנתי מה הקרירות, דווקא היינו חמים בימים האחרונים בטלפון, באתרי התקשורת ובכלוב. 

"מה קרה"? שאלתי

"אני כנראה שולט חלש מדי, את לא מקיימת את המעט שאני מבקש ממך."

זה לא מתקדם כמו שרציתי, הייתי חייבת לסיים את אי ההבנה מהר.

"מה לא עשיתי?" 

"תכף תראי." 

הוא התיישב על ספת העור נתן בידי מסיעה לכיסוי עיניים וסימן לי לכסות עיניים לשכב על ברכיו. נשכבתי. הרגשתי את הפעימות המהירות של ליבי. 

מה לעזאזל עשיתי, או לא עשיתי?? 

"כמה פעמים הלכת על האליפטיקל" (מין מכונה מגושמת להתעמלות שבעלי הביא הבייתה) שאל כשידו מטיילת על התחת המתוח שלי.

"אההה, פעם,אני". 

"פעם אחת, בשלושה שבועות? וכמה אני ביקשתי?" קולו היה שקט, מאוד שקט אך יחד עם זאת הייתה נעימה שלי נזיפה בו. 

"כל יומיים. לא ידעתי שזו מטלה." תירוץ קלוש, אני יודעת. אבל בחורה צריכה להציל את התחת שלה, לא?

"לא ידעתי שזו מטלה," הוא חיקה אותי "אז מה חשבת שביקשתי את זה ממך?" 

לא ידעתי מה לענות, אז לא עניתי. אולי גם הבנתי שטוב לא יצא לי מלהמשיך ולעצבן אותו. 

"יודעת למה ביקשתי שתעשי חמש דקות פעם ביומיים, חמש דקות להתחלה, לא יותר,"

"כי אני פדלאה ורצית שאכנס לכושר".  

"בראבו. חמש דקות. לכל שטות יש לך זמן - אבל לבריאות שלך לא! יש לך מזל שאת כאילו מבינה את זה. לכן אני לא הולך להעניש אותך, רק לוודא שלא תשכחי יותר. לכן, את תזכי לחימום טוב. אבל, שלא תעיזי לכסות את התחת עם הידיים או לנסות להפסיק אותי. ואני לא אשאל אותך בשבוע הבא - אני אשאל כשלא תהיי מוכנה. אני יודע שהיית רגילה לכך שהאדון שלך שואל אותך כל יום מה עשית ומה לא. הגיע הזמן שתעשי את זה מבלי לקבל תזכורת יומית."

ידו החלה לחבוט בישבני. שיט, שכחתי כמה שהיד שלו חזקה. למרות שזה היה "חימום" זה ממש כאב לי. שלחתי את הידיים לאחור הוא השמיע קול אזהרה. התאמצתי בכל כוחי לשמור אותם מצידי התחת. קפצתי ושחררתי אגרופים. עוד  אחד ועד אחת ועוד אחת על אותו צד, אני מייללת , "די די תן לי מנוחה קצת." והוא המשיך באותו צד ובאותו כוח. כשהרגשתי שעוד רגע אקפוץ מרגליו, הוא עזב את ישבן ימין ועבר לישבן שמאל. "תודה" אמרתי והוא שב מייד לצד הכואב "לא ביקשתי שתודי לי, שקט." והוא המשיך ואני המשכתי ליילל ולבקש, כמו לדבר עם הקיר. 

"את מספיק מחוממת" אמר וקינח עם שתי מכות מהירות וחזקות מאוד על כל צד.  קפצתי מרגליו מחת הכאב הוא משך אותי חזרה. "חמש חזקות על הקפיצה," 

"לא קפצתי בכוונה, בבקשה לא". 

"בכל צד" אמר, "עוד משהו?" שתקתי. באלוהים זה כאב. 

הוא השכיב אותי על הספר, קם חיפש בתרמילו וחזר. אני עם כסות עיניים ולא היה לי מושג מה הביא. 

"לא קיין. בבקשה לא"

"בינתיים לא"

בינתיים????? חשבתי שמוטב לי לשתוק. הוא שב והשכיב אותי על ברכיו ואני שלחתי את ידי לצידי, לא הספקתי ללטף, אבל הספקתי להרגיש שהזין שלו התקשח כשהוא שאל" "קיבלת רשות?"

משכתי מייד את היד "רוצה להרגיש אותו" התבכיינתי. 

"כשאגיד לך."

ואז הרגשתי את ידו מורחת לי את התחת הבוער עם ג'ל קריר. זה היה כל כך טוב. נאנחתי, רק כדי לחוש באצבעו חודרת לי לכוס. 

"את נהנית מזה, מה חשבת שלא ארגיש?" קולו היה מבודח. 

"מה לעשות זה מחרמן אותי כל כך" אמרתי. 

הוא שיחק בתוכי עד שהרגשתי שאני מעופפת "דאדי, דאדי , תרשה לי" התחננתי. 

"לא ככה. תגעי את בעצמך. אני צריך את הידיים שלי". הוא ענה. 

שלחתי את ידי והוא נטל כף גדולה מפלסטיק קשוח והתחיל לתופף עליו. אני שונאת את הכפית הזו ואמרתי לו את זה. "את שתגמרי תחטפי, וכשאני סופר מחמש עד אפס, את מפסיקה לאונן עם היד. תאונני רק על הכף שאת שונאת" 5, 4, 3...הוא ספר בנחת בעוד כך הפלסטיק ממשיכה לעשות בי שמות. איך כלי מטבח כזה תמים למראה יכול להפוך לכלי עינויים הייתי בטח חושבת, אבל אני כבר לא הרגשתי אותו...הייתי כולי מרוכזת בכוס שלי שהתחיל להתכווץ. התאמצתי שלא לגמור לפני הזמן. שתיים...אחת...שחרותי את מוחי והתמקדתי בכוס ובקול. כשאמר אפס, הכול אצלי התפוצץ באורגזמה משחררת ראשונה להיום...

אני עכשיו בבית, הבת שלי קוראת לי, לו הייתה יודעת מה עבר על התחת הדאוב שלי היום אותי הייתה מניחה לי, אבל היא לא. 

אז אקצר. הסשן כלל עוד הצלפות עם שוט גומי אכזר, ספירה עד שש לצלילי שריקת הקיין, זיון, חמש גמירות שלי כשאחת מהן הייתה ארוכה ארוכה, שתי גמירות שלו, השנייה אחרי שהצליף בי עם חגורה חמישים הצלפות חגורה, ליקוקים הדדיים והרבה אהבה. 

תודה לכם קוראים על הסבלנות, מקווה שלא מקנאים בי (או בו, תלוי מאיזה צד הוא) יותר מדי. 

ותודה רבה רבה דאדי שאתה דואג לי ולבריאותי. מבטיחה שאנסה לעלות כל יום על האליפטיקל. קשה יהיה לי כמה ימים לשכוח מה קורה כשאני לא עושה את זה, התחת הכואב יזכיר.   

לפני 7 חודשים. 11 באפריל 2024 בשעה 19:17

אני מתעוררת בקלילות ובשמחה, יש סשן  עם דאדי אחר הצהריים. מתקלחת, מגלחת, חופפת, מייבשת...מסתכלת במראה, ורואה פיצקי מחייכת. 

יש סשן עם דאדי אחר הצהריים. 

השעה שבע, עוד שש שעות וחצי. כמה שאני רוצה להיות כבר באחת וחצי אחרי הצהריים. יאללה זמן, תזיז כבר את התחת שלך!

זה יום עבודה מהבית. שיחות טלפון, כתיבת סיכומים, ועוד שיחות, ויכוחים...אני מסתכלת על השעון. ורואה שהוא הזיז את התחת שלו! 

כבר רבע לאחד. אוספת את הניירות מהשולחן ומתייקת במהירות. מתלבשת במה שהכנתי. חוטיני שחורים, חזייה תואמת, חצאית קצרה וחולצה. מסתכלת בראי. כן. דאדי יאהב. 

הודעת טלגרם מופיעה. יש! דאדי מאותת שיוצא מביתו לחדר הקסום שלנו! "תתקשרי דחוף" מה דחוף, אנחנו נפגשים, מה דחוף. 

מצלצלת. "החוקית בחום מאוד גבוה" הוא אומר בשקט. "אני טס הבייתה לקחת אותה לרופא." הקול שלו שקט, אולי דאוג ואולי זה רק נדמה לי, הפון כמעט נופל לי מהיד. 

"דאדי שלי" אני עונה לו..."סע בזהירות, שתהיה בריאה." הוא ממלמל עוד משהו מתנצל שוב וסוגר. 

בא לי לצרוח, בא לי לבכות, בא לי...אותו.

אבל אני יודעת  - המשפחה קודמת לכל, זה אחד מיסודות הקשר שלנו. ההבנה הזו שהמשפחה קודם. 

שיט שיט שיט. 

לא יודע איך העברתי את הזמן עד הערב, הילדים באו, אכלו, והלכו לעיסוקיהם. החוקי שלי יעבוד עד מאוחר היום. 

ואני משוגעת מדאגה, ומ...חרמנות. שיודיע כבר מה שלומה. 

"אין דלקת ריאות, זו כנראה שפעת, לקחה כדורים להורדת חום. הכנתי לה משהו לאכול והיא נרדמה."

טוב, נרגעתי עכשיו לדאוג לעצמי. מוציאה מהמגירה את היונק, פלאג קטן ומתכוננת להיכנס למיטה. 

הטלגרם מסמן על הודעה. ממהרת לפתוח אותה. "היא ישנה, צלצלי אם יכולה". 

מצלצלת. "דאדי שלי, אתה בסדר, היא בסדר?"

"יהיה בסדר, מה את עושה, הולכת לאונן?" 

איך הוא קורא אותי הדאדי שלי..."כן" אני עונה בקול חלש ומתארת מה לקחתי איתי למיטה. 

"צאי ותביאי גם את חגורת העור שקניתי לך"

"דאדי, אתה יודע שאני שונאת להצליף בעצמי...אני...אני...."

"אני רוצה שתרגישי שאני שם, איתך, קחי את החגורה. עכשיו". הקול שלו שקט כמעט לוחש, אבל נחוש, אי אפשר לסרב לו. לא אני. 

לוקחת את החגורה. 

"את עירומה?"

"כן"

"את לבד בבית?"

"כן"

"יופי, שימי את הפון על רמקול, רחי את החגורה ביד, התכופפי קדימה ו-אחת!"

"אבל דאדי" אני מנסה שוב, כולי אדומה

"זכית בעוד חמש, אני לא אחזור שוב על הספירה, אחת!"

הצלפתי לאחור. זה כאב, אבל...פתאום הרגשתי שהוא בחדר, איתי, מאחורי, מחזיק בחגורה

"שתיים" ושוב הכיתי לאחור...

"שלוש"...

לא אשעמם לכם ולא אסגיר לכמה הגענו. זה כאב אבל הרטבתי כמו הזנזונת שהוא מכיר...

"כנסי למיטה, תחדירי את הפלאג ותדליקי את היונק...ואל תפסיקי עד הגמירה השלישית, ברור"

אבל אני כבר כמעט לא שמעתי, הייתי באמצע הגמירה הראשונה...

תודה דאדי שלי, תודה שמצאת את הזמן הזה למרות שאתה כל כך דואג לה...

 

 

 

לפני 7 חודשים. 3 באפריל 2024 בשעה 17:37

דאדי שלי שכחן. הוא פספס בפעם האחרונה שנפגשנו את יום ההולדת שלי.

מה, הוא לא יודע שבשביל זה יש לוח שנה בגוגל?

בטח שהוא יודע, אבל שוכח להסתכל בו, או להכניס לשם. את התאריכים החשובים (כמו היומולדת של פיצקי).

הערתי לו שהתאכזבתי. הוא הודה באשמה, אבל לא נראה שזה מאוד נגע בו. 

היום נפגשנו לסשן והוא הפתיע אותי עם מתנה יפה, והוסי,ף שמכיוון שלא הזכרתי לו בפעם הקודמת, הצלפת היומולדת תהיה חזקה יותר מהמתוכנן...

אני והפה הגדול שלי. 

עשר על כל שנה, חצי עם חגורה, חצי עם הקיין המסמן הזה שלו. 

ופצצה אחת לשנה הבאה. 

שתי גמירות ממש עוצמתיות שלי

אחת עוצמתית שלו

וים של ליטופים ונשיקות

איזה כיף שזה היה!!!

אני צריכה לזכור שלא להזכיר לו גם בשנה הבאה