בשבוע שעבר - זה לא קרה. בלת"ם רפואי בצד של משפחתו.
ביום שני - זה לא קרה, בלת"ם תעסוקתי בצד שלי.
לכן שנינו עשינו מאמץ שזה יקרה היום, וזה קרה.
רק שהלוז הכתיב מקום חדש ששנינו לא הכרנו. אני לא אוהבת מקומות חדשים. כן נו, פחדנית קצת.
נכנסנו לחדר, ואללה סוויטה ענקית עם ג'קוזי. ברור לגקוזי לא יהיה לנו זמן, הסתובבתי לנשק אותו. הוא נש לי בקרירות והורה לי להוריד את בגדי.
מיהרתי לקיים וניסיתי לפרום את חגורתו.
"ביקשתי שתפשיטי אותי?" שאל.
לא הבנתי מה הקרירות, דווקא היינו חמים בימים האחרונים בטלפון, באתרי התקשורת ובכלוב.
"מה קרה"? שאלתי
"אני כנראה שולט חלש מדי, את לא מקיימת את המעט שאני מבקש ממך."
זה לא מתקדם כמו שרציתי, הייתי חייבת לסיים את אי ההבנה מהר.
"מה לא עשיתי?"
"תכף תראי."
הוא התיישב על ספת העור נתן בידי מסיעה לכיסוי עיניים וסימן לי לכסות עיניים לשכב על ברכיו. נשכבתי. הרגשתי את הפעימות המהירות של ליבי.
מה לעזאזל עשיתי, או לא עשיתי??
"כמה פעמים הלכת על האליפטיקל" (מין מכונה מגושמת להתעמלות שבעלי הביא הבייתה) שאל כשידו מטיילת על התחת המתוח שלי.
"אההה, פעם,אני".
"פעם אחת, בשלושה שבועות? וכמה אני ביקשתי?" קולו היה שקט, מאוד שקט אך יחד עם זאת הייתה נעימה שלי נזיפה בו.
"כל יומיים. לא ידעתי שזו מטלה." תירוץ קלוש, אני יודעת. אבל בחורה צריכה להציל את התחת שלה, לא?
"לא ידעתי שזו מטלה," הוא חיקה אותי "אז מה חשבת שביקשתי את זה ממך?"
לא ידעתי מה לענות, אז לא עניתי. אולי גם הבנתי שטוב לא יצא לי מלהמשיך ולעצבן אותו.
"יודעת למה ביקשתי שתעשי חמש דקות פעם ביומיים, חמש דקות להתחלה, לא יותר,"
"כי אני פדלאה ורצית שאכנס לכושר".
"בראבו. חמש דקות. לכל שטות יש לך זמן - אבל לבריאות שלך לא! יש לך מזל שאת כאילו מבינה את זה. לכן אני לא הולך להעניש אותך, רק לוודא שלא תשכחי יותר. לכן, את תזכי לחימום טוב. אבל, שלא תעיזי לכסות את התחת עם הידיים או לנסות להפסיק אותי. ואני לא אשאל אותך בשבוע הבא - אני אשאל כשלא תהיי מוכנה. אני יודע שהיית רגילה לכך שהאדון שלך שואל אותך כל יום מה עשית ומה לא. הגיע הזמן שתעשי את זה מבלי לקבל תזכורת יומית."
ידו החלה לחבוט בישבני. שיט, שכחתי כמה שהיד שלו חזקה. למרות שזה היה "חימום" זה ממש כאב לי. שלחתי את הידיים לאחור הוא השמיע קול אזהרה. התאמצתי בכל כוחי לשמור אותם מצידי התחת. קפצתי ושחררתי אגרופים. עוד אחד ועד אחת ועוד אחת על אותו צד, אני מייללת , "די די תן לי מנוחה קצת." והוא המשיך באותו צד ובאותו כוח. כשהרגשתי שעוד רגע אקפוץ מרגליו, הוא עזב את ישבן ימין ועבר לישבן שמאל. "תודה" אמרתי והוא שב מייד לצד הכואב "לא ביקשתי שתודי לי, שקט." והוא המשיך ואני המשכתי ליילל ולבקש, כמו לדבר עם הקיר.
"את מספיק מחוממת" אמר וקינח עם שתי מכות מהירות וחזקות מאוד על כל צד. קפצתי מרגליו מחת הכאב הוא משך אותי חזרה. "חמש חזקות על הקפיצה,"
"לא קפצתי בכוונה, בבקשה לא".
"בכל צד" אמר, "עוד משהו?" שתקתי. באלוהים זה כאב.
הוא השכיב אותי על הספר, קם חיפש בתרמילו וחזר. אני עם כסות עיניים ולא היה לי מושג מה הביא.
"לא קיין. בבקשה לא"
"בינתיים לא"
בינתיים????? חשבתי שמוטב לי לשתוק. הוא שב והשכיב אותי על ברכיו ואני שלחתי את ידי לצידי, לא הספקתי ללטף, אבל הספקתי להרגיש שהזין שלו התקשח כשהוא שאל" "קיבלת רשות?"
משכתי מייד את היד "רוצה להרגיש אותו" התבכיינתי.
"כשאגיד לך."
ואז הרגשתי את ידו מורחת לי את התחת הבוער עם ג'ל קריר. זה היה כל כך טוב. נאנחתי, רק כדי לחוש באצבעו חודרת לי לכוס.
"את נהנית מזה, מה חשבת שלא ארגיש?" קולו היה מבודח.
"מה לעשות זה מחרמן אותי כל כך" אמרתי.
הוא שיחק בתוכי עד שהרגשתי שאני מעופפת "דאדי, דאדי , תרשה לי" התחננתי.
"לא ככה. תגעי את בעצמך. אני צריך את הידיים שלי". הוא ענה.
שלחתי את ידי והוא נטל כף גדולה מפלסטיק קשוח והתחיל לתופף עליו. אני שונאת את הכפית הזו ואמרתי לו את זה. "את שתגמרי תחטפי, וכשאני סופר מחמש עד אפס, את מפסיקה לאונן עם היד. תאונני רק על הכף שאת שונאת" 5, 4, 3...הוא ספר בנחת בעוד כך הפלסטיק ממשיכה לעשות בי שמות. איך כלי מטבח כזה תמים למראה יכול להפוך לכלי עינויים הייתי בטח חושבת, אבל אני כבר לא הרגשתי אותו...הייתי כולי מרוכזת בכוס שלי שהתחיל להתכווץ. התאמצתי שלא לגמור לפני הזמן. שתיים...אחת...שחרותי את מוחי והתמקדתי בכוס ובקול. כשאמר אפס, הכול אצלי התפוצץ באורגזמה משחררת ראשונה להיום...
אני עכשיו בבית, הבת שלי קוראת לי, לו הייתה יודעת מה עבר על התחת הדאוב שלי היום אותי הייתה מניחה לי, אבל היא לא.
אז אקצר. הסשן כלל עוד הצלפות עם שוט גומי אכזר, ספירה עד שש לצלילי שריקת הקיין, זיון, חמש גמירות שלי כשאחת מהן הייתה ארוכה ארוכה, שתי גמירות שלו, השנייה אחרי שהצליף בי עם חגורה חמישים הצלפות חגורה, ליקוקים הדדיים והרבה אהבה.
תודה לכם קוראים על הסבלנות, מקווה שלא מקנאים בי (או בו, תלוי מאיזה צד הוא) יותר מדי.
ותודה רבה רבה דאדי שאתה דואג לי ולבריאותי. מבטיחה שאנסה לעלות כל יום על האליפטיקל. קשה יהיה לי כמה ימים לשכוח מה קורה כשאני לא עושה את זה, התחת הכואב יזכיר.
