לבד חלק 1

איך זה מרגיש ?
זה זמן שאני מנסה להבין ולחקור - איך זה מרגיש .. או מה השוני בין התחושות שלי בתוך התהליך , תוך הקבלה לעולם האמיתי , להתרחשויות רגילות .
אסביר :
בעולם הרגיל שלי מתקיימות חוויות , זה יכול להיות אירוע חשוב, הצלחה , משהו שרציתי והנה אחרי מאמצים רבים הוא קרה. זאת יכולה להיות שימחה ענקית , או תהליך שהביא אותי לנקודה..
בעולם הרגיל שלי ברגע שהיא מתקיימת , אני מרגישה אושר גדול , משהו בבטן בנשימה , והיא עוברת .. מתקדמת . וברגע שהיא חוזרת על עצמה אותן החווייות העוצמות קיימות אבל יורדות לאט לאט, תופסות את מקומן ..
בעולם החדש , המרענן , המופלא שהגעתי אליו - ההפך הגמור מתקיים .
אין ספק שיש לשולט חלק מרכזי וחשוב בתהליך , שהרי הוא אמון על הדרך . הוא מייצר את השלבים .. אלה שעולים אט אט במעלה הסולם .
הוא מוכוון מטרה , כל צעד שלו מלווה בחשיבה עמוקה , מה זה יעשה ולאן זה יוביל .
הוא מטפס בסולם ולא מושך אותי למעלה בכוח - אלא פורש את הדרך לפני , שאני ארצה לעלות בה בכוחות עצמי.
זה התחיל בשיחות , רגילות ווניליות מתובלות במיניות , סשנים ומה שבניהם .
זה המשיך בחוקים , לא נוקשים מדי בהתחלה (כדי לא להרתיע אולי ) ועדין צריך לעמוד בהם . הקשה ואולי המדהים שאני בכלל לא יכולה להבין איך הוא עובד - זה מתי אני אגמור ומתי לא (זה נושא לפוסט אחר )
זה המשיך לאינטנסיביות גדולה יותר , תוך מתן משימות כאלה ואחרות
משם למשימות יומיות קבועות , כאלה שמשתלטות בשקט בשקט על סדר היום , החשיבה .. כמו מה אלבש היום
ותעדכני אותי איפה את בכל שעה של היום , וזאת תוך מתן כבוד מלא והבנה שיש לי גם בית ומטלות רגילות .
התקדמנו - אוננתי לו בטלפון שעות - הרגשתי מבוכה ענקית ועדיין כל כך רציתי שיהיה לידי .
נפגשנו - לפרקי זמן קצרים מאוד ברמה של דקות לאורך כל התהליך , ועדיין מפעם לפעם זה הופך לעוצמתי הרבה יותר .
מפעם לפעם אני מבינה שאתה בשקט שלך משתלט לי על הנשמה .
אתה הופך אותי מסורה יותר , כנועה יותר , משוייכת יותר . ולא חלילה מפחד או איזו מאגיה שחורה - ממש לא ! התהליך הזה קורה - כי זה מה שאני זקוקה לו .
אין פה אפילו ענין של רצון , יש פה ענין של צורך קיומי להיות במקום הזה.
כנועה לרגליך .
זה המשיך , מילים שאני אומרת רומזת מנסה - כל כך צריכה אותך לידי. לפעמים מרגישה מציקה, ואתה ישר מחזיר אותי למקום , כמו איזה קפיץ שיצא שניה מאיפוס .
ותחת הרגעים הדקות האלה - אתה שואב את נשמתי . עם העיניים החודרות האלה - אין לי סיכוי בכלל .
אתה נוגע בי לרגע ואני מרגישה את חום היד שלך על הפנים שלי ואולי אני מדמיינת בכלל
אתה מנשק אותי ואני מרגישה שהזמן חייב לעצור רגע כי אני לא נושמת מהתרגשות , ואני רוצה עוד !!
כשאני רואה אותך , כל השרירים בגוף שלי מתכווצים לנקודה אחת אי שם בחזה , כזאת מרגשת , עוצמתית , גדולה ..
ובכל פעם מחדש , זה לא נרגע, לא מסתדר בקוביות , להיפך זה מתעצם שוב ושוב
הציפייה בהמתנה לך , לריח שלך למגע שלך , לדקות האלה של הנה הוא מולי עכשיו. ולפעמים בא לי להגיד לך תפסיק לדבר כבר - פשוט תפרק אותי !!
ואז אני מבינה שהכל זה חלק מתהליך אחד שבחרת להעביר אותי בתוכו. וגם כשאני מגיעה לקצה של כמה אני צריכה אותך , אתה מוצא פתרון ביניים כזה שסוגר פינה איך שהוא..
אני כל כך צריכה אותך , מה שמתחולל בי ביפנים - כאילו מושך אותי לקצה .
ובכל פעם מתגלה קצה אחר.
תהיה לי אדון שלי . כי אני לא יכולה לנשום . .
השיפחה שלך .
איך זה מרגיש .. שאני לא יכולה לנשום כל פעם מחדש..
* אשמח שתגידו לי מה דעתכם , שנדבר על זה לרגע.. האם אתם רואים כמוני ? מרגישים את הרגשות האלה ? אולי משהו אחר .. ?