בחיפושיי אחר הדום הראוי לי נתקלתי במגוון רחב של אנשים
חלקם המזערי ראויים לתואר אדון או מאסטר
חלקם בדרך לשם והם אכן מלאי כוונות טובות
וחלקם הלא קטן אינם ראויים לשום תואר אלא להתעלמות.
מי שיקרא את המשפט הראשון וירים גבה למקרא המילים אדון הראוי לי, אינו ראוי בעיני להקרא אדון.
בדיוק כפי שהאדון בוחן אותי, בוחנת אני אותו, ומישהו כמעט וירטואלית ערף את ראשי כשהעזתי לומר לו זאת.
הכי אני "אוהבת" את הפחדנים, אלו שלא מסוגלים להגיד את האמת בפנים. (את הנשואים הכותבים שהם פנויים או גרושים, את מחפשי הסטוצים ועוד... ובשפע...)
בפרופיל שלי מצויין בפירוש שאני לא דחלילונת להפך, אני בחורה שמנה.
אם אתה לא אוהב שמנות למה אתה טורח בכלל לפנות???
ואם כבר פנית, ואני לא מוצאת חן בעיניך אחלה...
גם אני לא אוהבת את כל מי שאני רואה.
ויש דרכים להגיד סליחה אבל זה לא זה
אבל להעלם, להתנדף, זה בטח לא אחת מהן.
אם יש לך מספיק ביצים לקרא לעצמך אדון, הייתי מצפה שיהיו לך גם מספיק ביצים להגיד מה אתה
חושב.
אבל כמו שאמרה לי סבתי ז"ל (אשה חכמה לכל הדעות)
ציפיות יש רק לכריות.
מצד שני הכרתי לא מעט גברים עם כוונות טובות ואכזבה כי עבורי זה לא היה זה, לא היתה כימיה,
לא היתה הרגשת שליטה, ובקיצור "ידידי היקר אתה אחלה איש באמת אבל אני לא מרגישה שאני
רוצה להשלט על ידך."
והחיפוש נמשך....
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 19:21
