שינויים

סוגי פרידות


הנעלמים

זה ממש לא משנה אם נפגשתם רק לקפה ועוגה או חייתם יחד יותר משנה. הנעלמים כשמם כן הם פשוט מתאדים להם, ללא הסבר ללא סיבה (לפחות לא ידועה) הם פשוט אינם. משאירים מאחור סימן שאלה מה לעזאזל כאן קרה?

נעלם הקפה ועוגה


הוא מן הסתם הפחות בעייתי מבין השניים את תוהה כמה ימים בינך ובין עצמך האם הוא יתקשר, לפעמים את עושה את הצעד הראשון ומתקשרת ואז הוא "מתחמק באלגנטיות"

הנעלם ממערכת יחסים ארוכה

מן הסתם הוא היותר בעייתי, אחריו אין לך שום closer, אין סגירת מעגל, רק מליון שאלות של מה לעזאזל קרה פה? הרבה תהיות ולרוב 0 תשובות לפחות כאלו שמשביעים את יצר הסקרנות, ואת הרצון להבין להפנים ובעיקר להמשיך הלאה.

המטרידים

אוקיי, זה לא זה, באמת שרצינו אבל לא הלך..
אהה אז זהו שלא!!!
המטרידן ימשיך להתקשר ימשיך לנסות, אולי בכל זאת???
וברגע שקלט שהלא הוא לא הלא לא לנעלם לא! לא!
פרץ שטף של קללות וגסויות זורם מפיו כמים מסכר שנפרץ.
"זונה, שמנה, מכוערת, מי בכלל צריך אותך? עשיתי לך טובה בכלל שהסתכלתי עליך" וכו'

המתנדנדים

המתנדנדים או אלו שבכלל לא סגורים על עצמם.
בעיני רוחם, הם בכלל לא נפרדו זה רק תקופת צינון ובכלל אנחנו ביחד, מה לא ידעת?
או כמו שאמר לי פעם "אדון" מי בכלל שחרר אותך?? שניה אחת אחרי ששלח לי הודעת SMS את משוחררת. או בתגובה לאדון נעלם אחרי שצץ לפתע לשאלתי: "מה רצית שאזקן לי בנחת?" ענה: "אני לא שחררתי אותך מצידי שתמותי בנחת".
לא ברצינות, מה חשבתם? שאני רפונזל? יושבת לי אי שם למעלה במגדל? מחכה לך שתואיל לגאלני מכבלי? מכלאי? לא הגזמתם קצת? תסלחו לי שאני לוקחת אחריות ומעיפה אתכם בבעיטה באחוריכם מחיי.

SMS

הפון משמיע צליל הודעה נכנסת, את מתרגשת, זה ממנו.. את פותחת וקוראת:

"זה נגמר, ביי", "לא מתאים", "אנחנו צריכים לדבר זה לא לכאן" (ומאז לא נישמע ציוץ) "את משוחררת".

היום זה להיט די אופנתי להיפרד ב SMS, פעם זה היה קצת יותר מושקע מכתבי "Dear John". העוזב היה כותב מכתב פרידה, לעיתים ארוך ומושקע, מלא מילות צער וחרטה אך גם אין ברירה, ומניח אותו על השידה או מצמיד למראה, על מנת שהאדם הנעזב ימצאנו במהרה, ויבין (ולו במעט) את אשר קרה.
היום בתרבות האינסטנט, ה Fast Food וה MTV הכל בצ'יק תוך שניה יש לך X חברה.

הנעזב העוזב

הוא באופן רישמי הצד הנעזב, אבל בפועל הוא הצד העוזב, הוא עושה הכל אבל ממש הכל כדי לגרום לך לעזוב אותו. הוא מכיר כבר את כל הטריקים והדרכים, הוא מכיר את נקודות החולשה, העיקר שזה לא יבוא ממנו, הוא יהפוך שמים וארץ כדי לשחרר ממך את צמד המילים הנכסף: "זה נגמר". הוא מפיל עליך את האחריות לפרידה ומסיר מעצמו את רגשי האשמה, "זה לא אני זו היא שנפרדה".

מן הסתם יש עוד סוגים ותתי גוונים של עוזבים ונעזבים, שמשלבים ומשתלבים בתוך הרשימה הנ"ל.

מעטים מידי הם יחידי הסגולה שאוחזים בידיים, מביטים לך בעיניים, ואומרים:
"תשמעי ילדה,
ניסינו זה לא זה
אז בואי פשוט ונפרד יפה"