[b]
"תכתבי פנטזיה מה שעולה בראשך, תשתוללי חופשי"
"תכתבי איך את מדמיינת את הסשן הראשון שלך"
"תכתבי כל מה שעולה לך בראש, תשתוללי, תדמייני, תלכי הכי רחוק"
אני אוהבת לכתוב, אני גם חושבת שאני כותבת לא רע בכלל. אולי לא מצויין, אבל לא רע, בוא נגדיר את זה ככה, אני לא הולכת לפרסם בקרוב איזה ספר שיהפוך לרב מכר, אבל עדין לא זרקו עלי עגבניות בשלות מידי.
הבעיה שלי היא עם "ההזמנות" מידי פעם אחרי כמה שיחות והתכתבויות, עוד בטרם נפגשתי עם אותו אדון בפוטנציה, אני מתבקשת לכתוב. לכתוב פנטזיה, לגרד את הדמיון, אבל תסלח לי אדון בפוטנציה, אתה רק פוטנציה עדין לא החלטתי סופית אם אני רוצה ואני מניחה שכנ"ל גם אתה.
וכל העינין עם פנטזיות הן שהן פנטזיות, הקשר בינן לבין המציאות הוא לעיתים קלוש. והן אישיות, לא להעברה לאדם שהוא זר מוחלט עבורי. במקרה הטוב קשה לי במקרה היותר טוב אני פשוט לא רוצה או לא יכולה לחלוק את הפנטזיות. הן שלי. ורק שלי. כשאני ארגיש שמי שמולי הוא מישהו שהייתי רוצה לקרא לו אדוני. מישהו שאני אכן מרגישה בכל נימי גופי שהוא אדוני. מישהו שחש באותה המידה כלפי, שאני שפחתו, הסאבית שלו, אז כשאבטח בו, אז אולי ארגיש מספיק בטחון לחשוף מעט מעט מעצמי, ממי שאני.
זה לא שלא כתבתי סיפורים, זה לא שלא כתבתי שירים, זה לא שלא נחשפתי כך או אחרת, אבל עדין יש משהו בפנטזיה שהוא הרבה יותר חושפני, הרבה יותר מלתאר איך עבר עלי השבוע שעבר.
שלשום קבלתי כזו הוראה כתבי פנטזיה, והראש שלי ריק מפנטזיות, אין אפילו בדל, שביב של פנטזיה לכתוב.
אז בטח עולה השאלה..
אם את לא מפנטזת איך את גומרת?
מה מדליק / מחרמן/ עושה לך את זה?
הרבה דברים או כלום
זה יכול להיות משהו שקראתי או ראיתי או פשוט מוד או החלטה
כן פשוט החלטה שרירותית
עכשיו אני רוצה לגמור וזהו.
.
.
.
.
מי אמר שצריך פנטזיות???
המציאות יכולה להיות מתוקה ומסעירה לא פחות.
ואל תשאלו מהיכן צץ פתאום המשפט הזה
.
.
.
.
כי אני לא מתכוונת לגלות.....
לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2007 בשעה 9:39
