כעת חשה היטב את התשישות
מרתון הלחץ בעבודה פשוט נותן בי את אותותיו.
השינה לא שינה, ובכלל מן תחושת חוסר רגיעה הפוגעת בתפקוד היומיומי.
היום הודעתי לבוס חגיגית שאין סיכוי שיראה אותי מחר לפני שלוש כי אני סוף סוף מנצלת יום אחרון של חופש לבלות עם הנסיכה הקסומה. (הגענו להסכם מדהים אני אגיע בשלוש אבל אקבל שכר כאילו הגעתי בשמונה. שווה לא?)
בשבועיים וחצי האחרונים, היא שהתה אצל האבא שלה, כך שמלבד שיחות טלפון לא היה ביננו קשר. זה נורא קשה להיות מנותקת כך ממנה. אבל זה מה יש כרגע ועם זה צריך לחיות זה כך כבר 5 שנים אבל כנראה שאי אפשר אף פעם להתרגל.
כל כך רציתי לצאת מוקדם היום, להיות איתה, אבל הייתי חייבת לסגור פינות לפני מחר. לצערי יש לי המון אחריות כלפי לא מעט אנשים, ואני לא מדברת רק על כסף, החיים שלהם כמעט על HOLD עד שאסיים לטפל בהם.
ומצד שני הנסיכה שלי זקוקה לי לידה, אך כמפרנסת יחידה אין לי ממש הרבה ברירות, יחסית שפר לי מזלי למצא עבודה שאכפתי לי ממנה עם בוס שאכפת לו ממני, ושנמצאת במרחק 5 דק' (כולל פקקים) ומשכורת שמתחילה להשתפר.
מתי כבר חורף??? שאוכל סוף סוף לצאת הביתה בשעה סבירה .....
נגיד שש?
לפני 17 שנים. 29 באוגוסט 2007 בשעה 21:18
