יש ימים בהם אנחנו מביטים אחורה, ועושים חשבון נפש עם עצמנו.
הבחירות שבחרנו, הדרך אותה התוונו לעצמנו.
כמו בסרט דלתות מסתובבות, מה היה קורה לו בחרנו אחרת?
אם היינו יודעים את מה שאנו יודעים היום, עם כל הניסיון והפז"מ שצברנו לאורך הזמן, האם אז עם הילקוט שיש על גבנו היום, היינו בוחרים את אותן הבחירות? האם היינו עושים אחרת?
בדרך כלל אני שומרת תהיות כאלה לשני תאריכים:
1. יום ההולדת, ואז אני בודקת את השנה החולפת, ומביטה אל מה אהיה בשנה הבאה.
2. תחילת השנה העיברית, ימי תשובה וחיבוטי נפש. איפה טעיתי, ובמה חטאתי (בעיקר כלפי עצמי).
אמרתי לא מזמן לידיד קרוב שלי, שאני אחת כזו עם זוג רגלים יציבות על פני הקרקע, אבל הראש בעננים, הוא צחק וענה לי: "יש לך יכולת מדהימה לתמרן בין מציאות לאגדה אישה כמוך צריכה להיות מאושרת כי יש לך אינספור עולמות".
לפעמים המציאות היא כזו שאין ממש ברירה אלא לתת לראש לנוח קצת בתוך איזו אגדה.
לפעמים יש ימים כאלו שלא משנה לאן אפנה המכה תנחת בצורה כזו או אחרת.
ויש אנשים שליבם רע מבפנים והם לוקחים משהו שהוא פשוט נדיר ויפה ומטנפים אותו ברגלים גסות ולב ערל.
למה דווקא השיר הזה?
בגלל התום שהיה בו
בגלל האובדן כל אובדן שהוא.
במקרה ההוא נערה שאיבדה את חייה בשל החלטה גרועה.
כך שלעומת המחיר היקר ההוא מחירן של ההחלטות שלי נראה פתאום פעוט מאד.
לפני 17 שנים. 19 בנובמבר 2007 בשעה 17:13