יש לי המון כבוד להאנס כריסטיאן אנדרסן, הוא ידע לשזור אגדות וסיפורי ילדים מעניינים, מחכימים, ושלא נס ליחם על פני יבשות, תרבויות וזמן. כל אחד יכול למצא את עצמו בתוכם, אפילו ביל החנון בברווזון המכוער הפך לגייטס הברבור. הנהירה של האדם אחרי המלאכותי והקריאה לשמור על הטבע ב"קיסר והזמיר". התמימות, האהבה, והעבודה כנגד כל הסיכויים והסיכונים ב"שניים עשר ברבורי הבר". את המשל המקסים על הקרח המקפיא את לב האדם המתבונן רק בבבואתו שבמראה, ואינו רואה איש מלבד עצמו, ואת השפעת חום הלב והאכפתיות של האחר המושיט את ידו, ב "מלכת הקרח".
היום אני נוגעת טיפה בבגדי המלך החדשים, בילד שצעק "המלך הוא עירום". המלך הנבוך שהאדים מכעס, שלח אחרי הילד הקטן את המשרתת, תרנגולת נפוחה המקרקרת בקולה ומנפנפת בכנפיה, למען יזהר הילד בלשונו.
המצחיק הוא, שהתרנגולת תשאר תרנגולת, המלך שחשב שיוכל לשבת מהצד ולראות הצגה נפלאה, התאכזב מרה, ורק הילד הקטן, שוב לא רצה להתאים את עצמו לעלילה, ופשוט נעלם.
יש לי המון כבוד להאנס, אני אישית לקחתי ממנו ומסיפוריו המון.
ויש אנשים שלעולם לא יעריכו חברים אמיתיים, וילכו אחרי מקסמי שווא ריקים.
לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 7:53
