שינויים

הגענו
נכנסים

אני טובעת בחיבוק שלך, אותו למדתי להכיר כל כך טוב.

אני חושבת שגם אתה חש איך המתיחות שבי מתחילה להתפוגג.

לפתע את הופך למעשי, מתיישב על הכסא, פותח את התיק הענק, אני מתיישבת מולך ומרגישה כתלמידת בי"ס. אתה מוציא את הצעצועים החוצה, מבחר ענק של אביזרים שונים ומשונים, לכל אחד מטרה, משימה, השפעה אחרת. לאט אתה עורך לי היכרות עם תיבת ההפתעות. ההשפעה של כל התהליך הזה כמעט מיידית. אני רגועה, נינוחה אך סוג אחר של מתח מתחיל להבנות בתוכי. מתח טוב מלא ציפיה וסקרנות לבאות.

השטיחון מונח על הרצפה, ידיך מושטות אלי, זוכרת את הכללים?

ואני יורדת על ברכיי, על השטיחון לתחילת מסע מופלא,

להיות שלך.

הכל כעת מעורבב לי בזיכרון, אך התחושות ממשיכות ללוות אותי, לחייך אותי, כמו לעלות על איזו קרוסלה נהדרת, בלי שום רצון לרדת לעולם. עוצמת את עייני וחשה את מגע שפתייך על שפתיי, את ידייך האוספות את פניי. אצבעותייך צובטות מושכות מתעללות בפטמותיי. זרועותיך מניפות שוב ושוב מנחיתות אביזר זה או אחר על גופי. שולחות זרמי כאב ועונג.

פחדתי

פחדתי שזה לא יצליח

פחדתי מהכאב

פחדתי לשוב ולחוש את תחושת הקבס שעולה בגרוני ולשאלה המהדהדת בראשי של

"מה לעזאזל אני עושה כאן"
אבל הגוף שלי דבר בעד עצמו, והראה לך יותר מכל המילים שבעולם, יותר מכל התיאורים הכי לוהטים, עד כמה עמוקה הייתה השפעתך עלי. אתה נגעת בי, אתה חדרת לתוכי, לניבכיי נשמתי, רקדת איתי בתאום מושלם כאילו עשינו זאת מאז ומעולם.

ידעת בדיוק היכן ללחוץ ועד כמה ובדיוק מתי להפסיק, שניה לפני שהיה לי יותר מידי. המוח שלך קורא את שלי, נשמתך משתלבת בשלי, והרעידות לא פוסקות, אף כעת.

ואני ריחפתי במקומות עליונים.

רק שאלה אחת ניקרה, עדין מנקרת בתוכי

למה? איך ומדוע זכיתי אני.

תודה לך על כי אתה מאפשר לי לקרא לך

אדוני,