שינויים

הרשומה הזו נכתבה במקור ב 09/08/08 ומפורסמת רק עתה.

היום ניסיתי לחשוב קצת (כן, כן, מודה, לחשוב, זה משהו נדיר אצלי,
אבל הנה once in a blue moon זה קורה) והיום המחשבות נדדו לאתמול. אנחנו מדברים המון על הרבה דברים, אבל נושא השייכות לא ממש עלה, מעולם לא דברנו על הצד הזה. כשאני מנסה לשחזר היסטוריה (שכעת משום מה נראית כמו מלפני שנות דור) אני נזכרת בהחלטה המשותפת, אתה הגדרת זאת כמשחק, והצעת לי לשחק איתך. אבל זה בכלל לא משחק, זה הדבר הכי רציני שיש.
זה התחיל ברשימה ההיא, של כל הדברים המעניינים (והפחות) שניתן ואפשר לעשות, ודירגנו הכל, במה התנסנו במה עוד לא ועד כמה היינו רוצים. עברנו על הכל וזכרתי היטב, דברים שאתה אוהב.
היו דברים שרצית שיהיו, דברים שמעולם לא ניסיתי, או כשניסיתי לא אהבתי, או שבכלל נרתעתי אפילו המחשבה.
אתמול, אתמול היה יום מיוחד, אתמול אמרת לי שעבדתי קשה, שאפילו לא בקשתי אך מצאת אותי ראויה, אתמול אתה הענקת לי קולר, קולר משלי, קולר עם שרשרת, שרשרת ששמשה אותך להוליך אותי סביב, לטייל עימי. ואני ישבתי לרגליך בעת שענדת אותה על צווארי, ןהרגשתי ממש, איך אני נמתחת למעלה, את ראשי נישא גאה, הרגשתי איך בתוכי ליבי מתרחב ומאיץ. איך ניתן לנסח לתוך מילים את המשמעות הגלומה בקולר עבור נשלטת? את תחושת השייכות, המחוייבות וההערכה שהיא מסמלת בתוכה?
אמרת לי שעבדתי קשה עבורה, ועניתי שאין לי מושג על מה אתה מדבר, אינני מרגישה כלל שעבדתי קשה, פשוט זרמתי איתך, נענתי לך, חשתי אותך, התמסרתי לך כל כולי, וזה פשוט זרם מתוכי, בלי שום מאמץ או כוונה, פשוט הייתי הכי אני הכי איתך, לא יותר ובטח לא פחות, אתה נגעת בי, הפרחת והחיית אותי, הוצאתי ממני דברים שמעולם לא ידעתי שיש בי. וכל אשר אני רוצה הוא להיות שלך ובשבילך, לת לך ולו במעט את כל מה שנתת לי.
אתמול עשיתי משהו שמעולם לא עשיתי. היו שניסו בעבר לגרום לי לעשות זאת, השתמשו בכל מיני מניפולציות קטנות כגדלות, אך אני מעולם לא יכולתי להביא את עצמי לנקודה הזו.
אתה מעולם לא בקשת, או רמזת, או כל דבר אחר בסגנון, מעולם לא חשתי לחץ מכיוונך לגבי כל דבר בכלל, ולגבי אותו עיניין בפרט. כל האחרים, גרמו לי להרתע, יצרו אצלי אנטי ושלילה, ואילו איתך, זה פשוט בא הכי טבעי הכי אמיתי, הכי אני. ידעתי שזה משהו שאתה אוהב, וידעתי שאצלי זה מחסום שצריך להפרץ.
רק כשזה בא מתוכי, מתוך רצוני השלם, רק אז נתתי לך אותי בשלמות.
והיה לי כל כך טוב, להיות לך לשפחה, לחור, לכלי לעינוגך, כי העונג שלי נשאב משם, מהצורך הזה לעורר בך עונג והנאה. ואתה מנגן עלי, מנגינות קסומות כל כך, שזה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש.
השארתי אצלי בתיק את הרצועה והקולר, ומידי פעם היום, הצצתי בהן, חשתי אותן, דמיינתי אותן על צווארי, חשתי את כובד משקלן, כאילו היו שם ממש.
והידיעה הברורה החדה
אני שייכת לך