אתמול חגגנו את ט"ו באב בחגיגה פרטית.
היה לי יום מטורף בעבודה ויצאתי ממש בשניה האחרונה, המונית איחרה ואני נאלצתי להמתין לרכבת הבאה שהואילה להגיע ב 10 דק` איחור.
הייתי עייפה, יותר מדוייק מותשת ומרוטה, והרעב התחיל לנקר. כשהתקשר, עדכנתי אותו בפרטי היום, בכל המתח והלחץ שעברו בי, סיפרתי לו שאת הכיבוד זכרתי לקחת, בעוד שארוחת הצהרים נשארה מיותמת.
כשהגעתי, המתינה לי ארוחה חמה, ויותר מכך, חיכו לי חיבוק וחיוך חמים ועוד יותר אור בעיניים. ארגנתי את חפציי, והתיישבתי לרגליו כשרק קולרו לצווארי.
להיות שם כך לרגליו, להניח את ראשי, ולהרגיש שאני בדיוק במקום הנכון. ידיו נוגעות בי, מוציאות ממני דברים שלא ידעתי שהם שם. ואין זה משנה אם הוא מלטף אותי או מצליף בי, הוא תמיד מצליח לזרוק אותי למקומות קסומים. משאירה אחרי שלוליות.
כששכבתי בין זרועותיו לחשתי לו שיש לי משהו לאמר לו, הוא הביט בי בעיניים טובות וחייך "תגידי" אמר, "קשה לי" עניתי. "לומר לתוך כתפי יהיה יותר קל?" הנהנתי, "כן אדוני" חיבוקו עטף אותי. "אני אוהבת אותך" אמרתי, יראה את תגובתו, יודעת שמסרתי לו ולרצונו את גופי ואת לבבי, נוגע בנימי נפשי.
אני מרימה אליו את עיני "אני חושב שאת ראויה להיות אהובה, אני אוהב אותך שפחתי" מאמץ אותי אליו ונושק לי עמוקות. "זה היה כזה מפחיד?" שאל, והיה לי כל קשה להסביר למה. גם כל הסבר לא ישמע הגיוני.
"עכשיו תאמרי זאת 3 פעמים" ואני אומרת, ועוד פעם אחת נוספת, לא יכולתי להשאירה בפנים, היא קפצה לי לפה "אני אוהבת אותך".
אתמול חגגנו את חג האהבה במסיבה פרטית
מסיבה אמיתית
מסיבה מלאה אהבה שליטה והתמסרות
לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 17:31