בכל העולם הזה ישנם אנשים שונים ומשונים,
פגשתי לא מעט מהם.
לא אחד, ולא אחת, הוגשה לי יד, אוזן קשבת ולב מבין. היו לא מעט נקודות בחיי שיד נעלמה שלחה לי משענת, משהו, מישהו שיקל על הלבד, על ההתמודדות.
יש כמה אנשים שאני חבה להם תודה לא קטנה.
אחד מהם הוא הבוס שלי, אף פעם לא כועס, תמיד מבין וקשוב, כמעט אף פעם לא מתחשבן איתי על קטנות. אני יודעת שאכפת לו.
אני יכולה להוסיף לרשימה עוד אי אילו קולגות לעבודה.
אבל היום, היום יש לי מילה אחת קטנה, מילה אחת ענקית, מילה אחת לאיש אחד קסום לי.
בימים בשבועות בחודשים ברגעים הרעים הוא פשוט התלווה אלי לדרך, גם אם מרחוק.
הוא הקשיב לי בסבלנות אין קץ, ניסה להאיר את הדרך, ביקש להפחית את העול מעל כתפי.
הוא העביר איתי שעות על גבי שעות של שיחה אמיתית אמפטית ומעודדת, שואל את השאלות החשובות, מעלה רעיונות, אך בעיקר פשוט נמצא שם בשבילי, ידיד נפש, חבר אמיתי.
אני יודעת להגיד בודאות שהימים היו הרבה הרבה יותר קשים אלמלא פשוט היותו במרחק שיחת טלפון אחת.
לך אדון שלי אני מודה על הכל, על החיוך, על החיבוק, על הנשיקה
לך אדון שלי אני מודה על ההבנה, על התמיכה, על האהבה.
תודה שאתה שם בשבילי.
תודה לך אדוני.
לפני 15 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 12:51