שינויים

הוא סופר לי אותן.
למעשה, אני היא שסופרת.
הוא מבקש שאספור אותן מנקודה א` לנקודה ב`.
אני סופרת כמה לק"מ, סופרת כמה לזמן,
ואני אפילו סופרת כמה אספיק עד שתחלוף הרכבת במסילה.
לפעמים הוא שואל אם אני זקוקה לעידוד.
יש לו דרך מיוחדת לעודד אותי, והאמת חייבת להאמר שזו דרך די פשוטה.
כל מה שהוא עושה זה,לשלוח יד ולגשש אחר הפיטמה הנחבאת לה מתחת לחזיה והחולצה
(אלא אם כן שלף אותה החוצה כבר קודם) ונותן לה צביטה חזקה כל כך, השולחת פעימת כאב חדה לאורך גופי הנאנק.
והוא?
הוא יושב לידי
עסוק בדרך הפרוסה לפניו
מחייך חיוך של חתול שזלל ליטר שמנת משובחת של פעם.
ידו נשלחת לפעמים ללטף את בטני את ירכי, או את חלקת צווארי.
ואני
אני יושבת על הכסא הרכב,
חגורה, עיני עצומות או שבו מביטות
יש לו ידי זהב
הן שולחות בי זרמים
אני מתכווצת נרעדת נאנקת

ב 20 דקות לאורך 20 ק"מ גמרתי 40 פעמים.

....And Counting
.