לפני 15 שנים. 1 בדצמבר 2008 בשעה 9:11
איזה כייף זה לדעת
שיש אי שם
מישהו
מישהו שחושב עלי
מישהו שדואג לי
שרוצה בטובתי
מישהו
שאני חשובה לו
באמת ובתמים
בלי משחקים
בלי שקרים
מישהו שרוצה אותי
כך בדיוק
בלי לנסות לשנות
בלי לנסות לתקן
אותי הלא מושלמת בשלמות.
לפעמים נדמה
כאילו הוא קורא את מחשבותיי
כאילו מצלמה ניסתרת מלווה אותי.
הוא יודע מה אני רוצה
מה אני צריכה
עוד לפני שאפילו חשבתי על כך בעצמי.
מישהו
שאוהב
אותי
רק מי שמכיר, רק מי שעבר, יודע כמה אנטימיות עמוקה יכולה להתפתח ביחסי אדון שפחה,
ואני חשה בה כעת דרכו.
אוהבת אתו.