בשבועות האחרונים, אני מגלה יותר ויותר נטיות בדסמיות בקרב חברי לעבודה.
זה תהליך מעניין, מחכים ובעיקר משעשע.
ביחוד בשל העובדה שאני שפחה מוצהרת, מצליחה להוציא מאנשים שונים
את נטייתם להשלט
לקט קטן ממש על קצה המזלג:
בעודי משוחחת טלפונית עם אדוני, הגיע אחד הקולגות לשולחני ובקש משהו,
עניתי לו, ובשעשוע נזפתי בו על משהו ו"איימתי"
that next time i will spnake you....
(חצי מהזמן אני מדברת אנגלית במשרד)
האדון שלפני לא פחות ולא יותר, סובב אלי את גבו, הפשיל חולצתו,
והגיש לי את אחוריו.
(נראה בעליל שזו לו לא הפעם הראשונה.. )
הבטחתי לו שבפעם הבאה הוא יקבל מנה, הוא הסתובב אלי וענה
you are all promises
והלך לו שפוף ראש...
היום למשל התלוננתי שהכתפיים והצוואר שלי תפוסים מאד מספר דקות אח"כ
התייצב עלם חמודות אחר ועיסה לי את האיזור היטב היטב.
וכשמישהו אחר בקש משהו, אמרתי שרק אם ירד על ברכיים וייתחנן
אעשה כבקשתו
אז הוא ירד על ברכיו .
יאפ,
תמונה כפרית הנשלטת השולטת
לפני 15 שנים. 3 בדצמבר 2008 בשעה 20:03