סוף סוף חתמתי על חוזה שכירות.
צ`קים הוחלפו, מפתחות נמסרו.
הקירות סויידו לבן, ואפילו צוות נקיון השאיר אחריו בית מבריק.
השבוע יגיע צוות ויפרוק את תכולת הבית שנשמרה במחסן.
אבל אני ואתה כבר חנכנו את הדירה.
הגעת אלי בבוקר.
הבאת איתך תשורה קטנה לחנוכת הבית, ידעת בדיוק היכן ארצה לתלות אותה
(סיכמנו כבר בעבר שאת מחשבותיי אתה קורא כספר פתוח)
בחנת את הדירה
מחשבותייך רצות
מתכנן תכנונים
חדר משחקים
היכן יהיו הכבלים, החבלים
איפה הכי כדאי לתלות את הטבעות.
קיבועים בקירות.
בקשת שאנעל את הדלת
ואז התקרבת אלי
קרוב קרוב
כל כך קרוב
שהרגשתי את החום והכאב מתפשטים בי
ממסים אותי
ידך שלפה את הפיטמה וצבתה אותה כל כך חזק
שאנקה נמלטה מפי
"זו התעללות" לחשתי
ואתה חייכת לך חיוך חתולי
"ברור" השבת מגרגר
נשיקותיך עמוקות כלכך
מתוקות כל כך
שואבות את נשמתי
אותי
אליך
יורדת על ברכי
מקבלת אותך לתוכי
נרעד בי
אוהבת כל כך
להרגיש אותך כך
בי
אדוני
הזיכרון הזה עדין בוער בי.
"זו הדרך לחנוך בית" אמרת
"אין דרך אחרת" עניתי.
לפני 15 שנים. 7 בדצמבר 2008 בשעה 11:33