שינויים

זיכרון ראשון: חיבוק

אפילה, מדרגות צרות, יורדת לאיטי

פרצופים חדשים, אף אחד לא מוכר, מוזר.

ניגשת אלי "נעים מאוד דאן", "נעים מאד, תמונה". סבב הכרויות, ומזל טוב.

יש לך חיבוק ארוך שנוגע, בתחילה הוא היה לי מוזר, לא מוכר, אך יחד עם זאת רך, וחמים,
נעים ומזמין.

זיכרון שני: על קפה ומאפה

בעצם זו אסופה של זיכרונות. יושבים שעות על קפה ומאפה

ומדברים על כל נושא שבעולם, לאט לאט הפכת לידיד נפש, חבר אמיתי,

התקרבתי אליך לאט ובבטחה,ואתה ב סבלנות אין קץ, ממתין לי שאתעורר, שאבין, שאדע,

שארצה. ואני? לא ראיתי, אולי פחדתי, נמנעתי מלחשוב בכלל לכיוון, זוכר כשחיבקתי אותך

לשלום? זוכר עת נשקתי לך? השתהתי מעט יותר מידי, שפתיי מרפרפות על צווארך, כל כך

רציתי, כל כך ניזהרתי.

פחדתי לחצות את הגבול, פחדתי עיקר מעצמי.

על פיזיקה מתמטיקה ו BDsM - הרשומה הזו, תסתכל כמה ותיקה היא, היא שייכת לאחת

מהפגישות הראשונות ביננו. לקחתי ממך אז המון הבנות ותובנות, עזרת לי לגבש דברים,

שאלת אותי את השאלות הנכונות, שגרמו לי לתת מבט נוקב פנימה אל עצמי,

אל מה שאני רוצה וצריכה.

בלי משים התאהבתי בך.

זיכרון שלישי - המפגש:

כל כך תמים, כל כך כלום, כל כך טעון עבורי.

ישבתי על ברכיים על הדשא, אתה רכנת מעלי, בסך הכל הגשת לי צלחת

שאמלא אותה בכל טוב, הזכות לראשונה סוף סוף לשרת אותך. לו רק ידעת, מה עבר בי אז.

אז אני חושבת ירד לי סוף סוף האסימון, וזה לא היה בגללך, זו היתה דווקא פלאפ, היא אמרה

משפט, ואז הסתכלה לכיווני. והאישור הסופי היה בחיבוק שלנו.

אני ואתה היא ואני ואז שלושתנו חיבוק חם ואמיץ ונעים.

ואז כבר הייתי בטוחה.

כל אילו הם זיכרונות של טרום, זיכרונות של לפני הספירה, בטרם פקחתי עיני, בטרם גיליתי.

בטרם הפכתי

להיות


שלך