שינויים

פוליאמוריה בוויקיפדיה

למי שמתעצל לפתוח את הלינק אהבה רומנטית בין יותר משני בני אנשים.

בפורום BDSM בתפוז התפתח שרשור נחמד בנושא

מה בין פוליגמיות, פוליאמוריות, ומונוגמיה

השרשור נגע בנושא שהעסיק את מחשבותיי לא מעט.

אני במהותי מונוגמית, האדון שלי פוליאמורי כלומר הוא נשוי, אך הקשר ביננו גלוי וידוע,

ובפעם האחרונה שפגשתי אותה, התחבקנו חיבוק עז וארוך, ואני חושבת שהיא אשה

מקסימה, ואני מחבבת אותה מאד.

נשמע מוזר? אולי. אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים נניח, אם הייתי נכנסת למערכת

כזו הייתי מגלגלת אותכם מהמדרגות. אבל קלטתי משהו על עצמי בשנים האחרונות.

אני חייבת מערכת יחסים אמיצה וטובה עמוקה ואוהבת. מצד שני אני זקוקה למרחב

מחייה שלי, עם זאת במהותי בתוך מערכת יחסים אני נשלטת, שפחה, מה שאומר

שקשה לי בתוך מערכת ונילית, היא הרסנית עבורי.

ואז הפציע בחיי האדון שלי, לקח לי זמן רב כמעט שנה להבשיל לקראת המערכת הזו,

וכשנכנסתי אליה, זה היה בכובד ראש, מודעת ליתרונות ולחסרונות.

קשה מאד לתחזק מערכת יחסים "רגילה", קשה אף יותר לתחזק מערכת כזו. האדון

שלי טוען שהזמן הוא המשאב הבעייתי. אני טוענת שגם יש לו ייתרון.

הזמן מאפשר לנו להתגעגע, לחשוק, ולמצות כל שניה של יחד, בלי לשחוק את הזוגיות

על ידי רוטינה ושגרה, כל מפגש הוא אחר, מיוחד, שונה, מעניין.

יש מי שיבוא וישאל למה אני מוותרת לעצמי, למה אני מוכנה"להסתפק" בשאריות של

אחרים.

אז זהו, אני לא רואה עצמי בשום צורה בצד המקופח, אולי אינני חלק מזוגיות "רגילה"

2.4 ילדים משכנתא וכלב. אך אני בהחלט מאושרת, ומסופקת.

יש לי אדון שאוהב, מכבד ומעריך אותי, בדיוק כפי שאני. אני יקרה וחשובה לו. הוא פשוט

תמיד נמצא שם עבורי.

בעיני הוא פשוט מודל וסמל ל"מהו אדון טוב".

אני יודעת להעיד על עצמי, שכשנסתי למערכת הזו מכל הסיבות הנכונות, ואני שמחה

בהחלטתי, ולא היייתי משנה אותה.