שינויים

אני שונאת שיחות ארוכות וכנות.
אני מפחדת מהן פחד מוות
אף פעם אי אפשר לדעת מה תהיה תגובת הצד השני.
ואני שונאת להיות בעמדה בה אהיה פגיעה.

בזמן האחרון היו לי כמה כאלה
ותתפלאו
הן בכלל לא היו מפחידות
הן היו תומכות
הן היו מחבקות
בקיצור אמפטיות.

את האדון שלי אני מכירה זה זמן מה (כמה שנים)
תמיד הערכתי אותו מאד.
ואם יש בי חסרון הרי זה שדי קשה לזכות בהערכתי.
אחרי השיחות הללו יצרתי סולם חדש.
הוא בהחלט ראוי לכך.

השיחות הללו הסירו עוד אבן וקרבה מרחק.
היא אפשרה לו לראות את המחשבות הרצות בי
להכיר ולהבין את הלך רוחי.

אדון שלי
אני כל כך גאה להיות שלך
מעולם לא חשבתי שאפשר כך להתחבר אל מישהו.
תודה על שאתה מאפשר לי להיות חלק ממך
תודה לך.

ואחרי כל זאת
אני עדין נרגשת, מלאה במליון תחושות הנעות על פני שמחה, תדהמה, אושר, גאווה ועוד ועוד.
ועדין נפעמת, שהרי זה לא פשוט ולא ברור.
ואני מודה לך
אני מודה לך על הכל

במטוס סילון,
לקצר דרכים,
ובשיחה להאריך.
שתי דקות לנחות,
שתי דקות להמריא,
הדיילת מוסיפה דברים.

"אם אתה עובר ת`לילה
אז סימן שכבר עברת
את מרחק הלב מן המחר,
וחיית קצת למעלה,
וחיית קצת למטה,
העיקר חיית כי בסוף תנחת".

אני מביט בה ומחייך:
"שאלה של השקפה"
עכשיו אני יודע, איך
היא הציפור במעופה.
(שלמה ארצי)