שינויים

צלצול הדלת הקפיץ אותי, "רק רגע", הוא הגיע, האושר מתפשט בגופי,

ואני אצה לפתוח את הדלת. איזה מזל שהספקתי להגיע לפניו,

הרדיאטור בחדר כבר עובד, והחום נעים ומזמין. מבטו חולף במהירות

על פני הבית, אומד ובוחן. נכנס לחדר, מוריד את התיק, עוטף אותי בחיבוקו.

"אני חושב" אמר "שהחדר הכי בטוח אצלך הוא השירותים.

יש בו הכי פחות קירות חיצוניים וצהר קטנטן. יש בו מספיק מקום לשניים."

"השירותים?" עקמתי את אפי "בודאי, יש בו מקום לשבת, וגם אם תצטרכי

בדחיפות, יש לכך פתרון מיידי" חייך אלי, מנשקני על פי.

הייתי כבר לבושה במדים הייצוגיים, כלומר, רק קולר ושרשרת לצווארי,

וישבתי לרגליו על הכרית שלי, כשלפתע פלחה את הדממה

יללת צופרים חזקה להחריד. אדוני משך ברצועה והקימני על רגלי,

הוראה לי לקחת את הכרית, וכך הובילני בבטחה,

לחדר האטום... סליחה מוגן. אני יושבת לרגליו, והוא מחבקני, מלטף את גבי.

מרחיק את הרעד שבי. משקיט את הדיי הנפילות המגיעים מן החוץ.

זו פעם ראשונה שאני שומעת את אותה יללה מחרידה,

אך אין זו פעם ראשונה שהדי הנפילות מגיעים לאוזניי, אך משום מה

האזעקה הופכת הכל למפחיד יותר, חד יותר. "כמה טוב לי שאתה

כאן אדון אהוב שלי"

"ברת מזל אני, שאתה איתי"