לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 21:29
למעלה משעתיים וחצי של שיחה.
דיברתי הרבה
על פחדים
על כאב
על הצלחות
על כשלונות
על היכולת לברוח, ולהרחיק.
ואפילו בקשתי שלא יאפשר לי לעשות זאת איתו.
כל כך קשה לי לדבר, כל כך קל לי יותר איתו.
הוא מחבק ועוטף ומכיל.
מנגב את הדמעות.
הוא לא שופט, הוא בונה ומחזק.
היום, היום השלתי עוד מסכה, הסרתי עוד לבנים מהחומה.
הקלה גדולה.
רציתי רק לומר שוב תודה
תודה על שאתה פשוט אתה.
טוב לי, טוב לי מאד איתך.
(כן אני מפרגנת לך מותר לי - אחרת לא הייתי בוחרת בך)