שינויים

הכל זז לאט מידי, השניות בשעון מסרבות לנוע בקצב מזורז. הפקק משתרך לו לאיטו, הוא עדין שם, ואני פה.

"מחכה לו שיבוא..."

העבודה ממלאת את השולחן אך מוחי שם, לא כאן. הוא צרב לי DVD עם כחמש מאות שירים, אני מאזינה לו עתה. מתעטפת במוזיקה קסומה, הנה הוא בא.... וכהרף עין כמו בשניה, אחריו שוב דלת נסגרה. ואני מרחפת לי אל בין הסדינים לשינה מתוקה, נינוחה, וחמימה.

אדון שלי, המילים מתגלגלות לי בפה כמו סוכריות שוקלד קטנות, ממתין לי במכונית שאכנס, אני מיד נקשרת, ומתחפרת בחיקו, בדרך ל TAKE AWAY הוא אף מרשה לי לגמור כמה שאני רוצה אבל רק עד לשם. אני בשמחה מנצלת הזדמנויות שכאלו, הקוסמופוליטן של החודש טוען שרק 2% מהנשים מסוגלות לגמור רק מלחשוב על... ומכנה אותנו ביצ`יות, ואדון שלי צוחק ואומר "שימותו הקנאים" ומלטף לי את הבטן ברכות. (אגב מתחילת הרשומה עד עכשיו גמרתי פעמיים, יש לי מכסה למלא )

סוף סוף, מגיעים הביתה, קצרת נשימה, אני מסדרת שולחן, פיטמותי עוד פועמות מכאב ברכת ברוכה הנמצאת. אדוני משועשע מאד, מקריא לי קטעים נבחרים מהספר שהיה מונח על השולחן וצד את עיניו, הוא יודע בדיוק מהיכן לשאוב שם פניני חוכמה. ואני ציפיה.

פעם מזמן, רק עצם המחשבה להכניס איבר מין זכרי לפי היתה מעוררת בי גועל, ולגמור לי בפה היה מעורר בי בחילה + רפלקס הקאה, לאט התרגלתי לראות בזה משהו שהוא מעין לא בא לי אבל גם לא ממש מפריע. מעולם לא נהנתי מזה, וכששמעתי על בנות שסיפרו שהן גומרות מזה, נחנקתי, לא הבנתי. היום אני יודעת אחרת, הכל עיניין של הקשר. בפעמים הראשונות התענגתי על עצם העינוג, הידיעה שמה שאני עושה, עושה לו טוב, התמסרתי לעונג שלו, וממנו שאבתי את שלי. ואז גיליתי שאני פשוט נהינית, נקודה. אני מחכה לרגע בו אוכל להניח את ראשי על ירכו, להסניף את ריחו לתוכי, להרגיש איך הוא מתעורר אלי.לקחת אותו הכי עמוק, ולהתענג על כל שניה. פעם כמישהו ניסה לכוון את ראשי לאיזור כמעט התחיל לשיר סופרן, היום אני פשוט לא יכולה בלי להרגיש את ידיו המושכות בשערותיי, המכוונות את ראשי לרצונו. ולגמור (רק מהזיכרון גמרתי שוב, אם לספור גם את אילו שטרם הזכרתי עד כאן 5, סליחה 6, אופס)

והוא מצליף וחובט ומכה ומכאיב, הוא מושך וצובט ומכאיב עוד יותר, הוא מלטף ומנשק ומחבק ועוטף, הוא חודר לתוך גופי, לתוך נשמתי, ואני מסורה בידיו, כחומר ביד היוצר, ומתחננת לעוד.

ואחרי שגמרתי בפעם המי יודע כמה, גופי שוכב פרוש איברים, ועיניים עצומות, אך אני, אני לא שם. אני במקום אחר לגמרי, מן תחושה מופלאה עוטפת אותי, אני ב HIGH טבעי, והוא מבקש שלא אזוז, ומטלית לחה מנקה אותי, בעוד הוא אוחז בכפי, ואני רק שוכבת לי שם, לא כאן, מבקשת חיבוק ומקבלת גם נשיקה, ומאז אני שם על מן כזה ענן, מצליחה איך שהוא לעבור יום בצורה שפויה, לעשות את העבודה בצורה יעילה, כשחצי מוחי בכלל נמצא עדין שם.

הכל זז מהר מידי, השעון טס במהירות האור, אינני יודעת מה יש לו למהר,אבל כל דבר טוב מגיע הרגע שבו הגיע זמנו להגמר, אך אותי מלוה עדין התחושה הקסומה. כך ששום דבר לא ממש נגמר, בעצם זו רק התחלה של מסע קסם נפלא.

לילה טוב אדוני, וליל מנוחה, ותודה על שאתה פשוט אתה, נהדר לי ונפלא, כולי עונג. (ולא, לא אספר עד כמה הגעתי )