שינויים

המקלדת גוססת, אז אני כותבת עם מקלדת מסך של "חלונות", זה תהליך מעצבן שלוקח לי ים זמן.


שלשום בלילה היה פשוט נורא, ומוצלח. אני ונסיכת הבית בשיתוף פעולה מושלם מתמיד, התגברנו על הנזק בכוחות משותפים. היא ילדה נהדרת, אוצר אמיתי, כשהיא נרדמה, אני המשכתי.

בסופו של דבר כתבתי את הפוסט הקודם, וחשבתי לפרוש, בנתיים האדון המקסים שלי התחבר, קודם הוא ליווה אותי בשלל עצות טלפוניות, הבטחתי לו חגיגית שאני מסתדרת.

במסנג`ר כבר בכיתי לו שקר לי ורע לי. ולו יש ים של סבלנות.

אצלי הכל מגיע מהרגש, הבוס שלי תמיד אומר שעלי להתחיל ללמוד לעבוד מהראש.

האדון שלי כזה, הוא מומחה בלנתח מצבים בצורה אנליטית, אני חושבת על חשבון המים הגבוה שינחת עלי, והוא מנסה להראות לי שהשד לא כזה נורא, אבל הוא כן באמת נורא עבורי, הוא יודע לא מעט, אבל הוא לא יודע הכל, כי יש דברים, שגם איתו אני עדין עם המסכה של הכל בסדר.

ואז הוא דיבר על תחושת הלבד שלי, נושא טעון. כי מצד אחד אני לא לבד, לא באמת, ואני מסתדרת לא רע בכלל, להפך. מצד שני יותר מידי יחד מעיק לי. ואני בעצמי לא ממש יודעת להסביר מה אני רוצה.

למשל אתמול הייתי רוצה שמישהו יכין לי משהו חם לשתות, ויחמם אותי, כי ממש רעדתי מקור והייתי רטובה עד לשד עצמותיי.

אבל דבר אחד בטוח, בתוך כל הרע שהרגשתי שלשום, בסוף הרגשתי טוב יותר, האדון שלי שמכיר אותי כל כך, שאכפת ל כל כך, הצליח לשפר את מצב רוחי פלאים, נרדמתי רגועה ומחוייכת.

אתמול נשארתי בבית, אין לי כח לחוץ, מכורבלת במיטה, מחכה לאיש שיבוא לתקן לי את כל הבלאגן, שאוכל סוף סוף לפתוח ברזים.

בחוץ יש שמש, אבל כאן קריר, ציוץ ציפורים, אבל שקט ושליו.

יום טוב