שינויים

תחילת החודש הזה היה גדוש אירועים. היה בו הכל מכל וכל. השורה התחתונה
שלו היתה, שאני לא לבד יותר, שאני לא צריכה להתמודד עם הכל לבד,
כמו שהייתי רגילה עד היום, שיש כאן עוד מישהו, מישהו שאכפת לו,
שמוכן לעזוב את הכל, ולעזור לי, להיות שם עבורי, בשבילי.

לפני שבועיים הצלחתי לעשות לעצמי לא מעט נזק בעבודה, נזק שבגינו
כל אחד אחר היה מן הסתם מפוטר, עוד לפני שהספיק לומר
ג`ק רובינסון. מזה ניצלתי בעור שיני, אבל זה בהלחט לקח אותי
איזה מליון צעדים אחורה. שלחתי SMS הצילו, והאדון שלי הגיע,
הושיב אותי לשולחן, והציג בפני את התמונה. הוא עזר לי לנקות
את המחשבות, ולבדוק יחד מה ניתן לעשות, ואיך להתקדם.
ובדרך להחמיא לי על היכולת האינטואיטיבית שלי להגיע
אל בעיית השורש ולפתור אותה. על הדרך הוא הכריח אותי או יותר מדויק
גרם לי להבין שאני יכולה תמיד תמיד
לבוא אליו עם הכל, לא לשמור בבטן, לא להתמודד לבד,
"את צריכה להבין" הוא אמר, "אני כאן".

חזרתי לעבודה עם ידיעה יותר ברורה של מה שאני צריכה,
אדוני היקר מהר חזרה לעבודה, רק כדי שיוכל לסיים יותר
מוקדם ולשוב אלי. כשחזרתי הביתה, הוא כבר המתין לי
מתחת לשמיכות, נחנו יחדיו לקראת הערב שיבוא.
להתעורר ולגלות משמעויות חדשות לשיר הילדים
הישן "השפן הקטן" ולגמור כל כך הרבה וכל כך חזק
ולהשאיר שלוליות מאחור בטרם נתקלח נתלבש ונצא
אל אוויר הליה הקריר. אני אוהבת כל כך את הדרכים
בהם אדוני משתמש בי, משחק בי, משחק איתי.

הלכנו ארבעה להצגה "נעדרת" בתיאטרון הערבי עיברי
ביפו העתיקה. ההצגה מספרת על קבוצת נשים המחביאה
בבאר את אחותה של אשה שנרצחה על רקע
"חילול כבוד המשפחה", האחות העזה להעיד כנגד הרוצחים,
וכעת מחביאים אותה, כדי להציל את חייה...
ההצגה בעיברית וערבית עם תרגום. קבוצת הנשים המשחקת מגוונת,והתמודדה עם מתח המלחמה בעזה. היה מעניין מאד, שווה צפיה בהחלט, על אף הסוף, ההצגה כולה מבוססת על סיפור אמיתי.

כשההצגה הסתיימה, פסענו בסימטאות יפו לכיוון מסעדה מעולה
המתמחה בבשרים על האש.

היינו חבורה קשקשנית, צחקנית ובעיקר נעימה,
הערב עבר כל כך מהר ובכייף, סיום מקסים לשבוע
גדוש אירועים לא הכי נעימים.