לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שינויים

יש שינוי באוויר,
הטוויטי מתחיל להצמיח נוצות.
"בין הצער לאושר, מחפש לי טיפת אהבה"
לפני 15 שנים. 7 במרץ 2009 בשעה 6:39


נוסעים, צוחקים, את הדרך משם לכאן,
אבל הראש דוהר במחשבות.
בקשתי שנעלה עם שני התיקים מלאי הצעצועים,
הייתי זקוקה לנוכחות שלהם שם.
כמו סימן ואות.

הנחנו אותם כמו תמיד במקומם
וחזרנו לפינת האוכל.
הבאתי שתיה וכוסות.
ואתה פשוט עמדת שם ממתין.
ממתין לי,
"אפשר לחבק אותך?"
ברור שאפשר, אני מחכה לחיבוק הזה, כמו טובע לגלגל הצלה, לאוויר לנשימה..
אתה שולח אותי להדליק את המחשב.
ואני נשכבת על השמיכה.
וכמו חתול המנצל הזדמנויות שכאלו
אתה מעביר את ידך בין רגליי
וזו נגיעה כל כך רכה
כל כך חמה,
כל כך אינטימית,
כמו אומר "זה שלי לנגוע בו כרצוני וכחפצי"
אתה מתיישב על אחוריי,
פותח את סוגריי החזיה
ומלטף בערגה וברוך אין קץ, את הגב שלי.
ואז את מתיישב לידי
ומאפשר לי לשכב ולהניח את ראשי בחיקך.
אתה מלטף את ראשי,
את שדיי,
ולפעמים על מנת לחלץ ממני תשובות
שקשות לי מאד
אתה צובט.
בקשת להגיע אל מקור הכעס שלי
להבין מה מציק לי
ומה טורד כל כך את שלוותי.
מה לוחש לי הגמד הקטן עם הסיכה החדה באוזן.
וכשכבר היינו בחדרנו החם
ונתת לי מוצץ (כדי שאוכל סוף סוף להקשיב.
סיפרת לי שהיית מודאג מאד בגללי השבוע.
זה התחיל במחיקת כל הבלוגים שלי.
בשאלה ההיא ששאלתי אותך
"אתה מכיר את זה שאנשים עושים דברים בכוונה כי הם יודעים,
שזה יכאב להם כאב רע?"
היא טרדה כל כך את מנוחתך, והדאיגה אותך כל כך.
חששת מאד, הרגשתי זאת דרך המילים שכתבת.
אז הבטחתי לך הבטחה.
אבל כל השבוע המשכתי לבעוט.
ניסיתי להגיד לך, שלפעמים הגמד הזה סתם עומד שם ומחזיק סיכה.
אני מחליפה את הסיכה בחרב, ומשפדת עליה את ליבי.
ובקשת לדעת, את מקור הגמד, את המילים של מי הוא מדובב,
ובקשת לדעת אם היו גם מילים אחרות,
ולא האמנת לי כשאמרתי שלא,
זה היה כמעט בלתי נתפס עבורך.
וחזרת ושאלת, והבטת לי עמוק בעיניים ואז הבנת.
וכשנרדמת, ולא שמעת אותי, אמרתי לך
שכל פעם שאת אומר לי שאתה אוהב אותי, שאתה אוהב לזיין אותי
הקול הזה בתוכי לוחש
"מה יש פה לאהוב?" והוא תכף יקלוט שאין, וילך
מכאן, החשש מ"צעצועים חדשים"
הם הרבה יותר מעניינים ומסקרנים.
שלא לדבר על חכמים נעימים ומוצלחים,
אז למה לא לשדרג?
והאינטראקציה שם כל כך יפה, ומעניינת, זורמת.
ואני בכלל מלאת בורות ומהמורות, נסיעת אקסטרים, מאד לא מומלצת.
ואתמול,
אהבת אותי כל כך
וחיבקת אותי המון
ונגעת בי בפנים עמוק, אחזת בליבי בשתיי ידיים, בעדינות ברוך בחמלה ואהבה.
ואפשרת לי להביט שוב ושוב לתוך העינים
ולראות שם את כל העומק והעוצמה
את כל התשוקה
והאהבה שלך אלי.

JabberwockY​(שולט) - את יודעת, הגמד הזה של "מה יש פה לאהוב?" הוא אולי הגמד המסוכן מכולם. הוא מאיים על ההתמסרות, כי בעצם השאלה את עושה סוג של החלטה בשביל אדונך, את כאילו קובעת בשבילו האם את ראויה או לא. זו היא גאווה לשמה, והיא אינה הולמת שפחה.

לא לך להחליט מה יש פה לאהוב; לשפחה אין זכות לבחור האם היא ראויה או לא, האם יש דברים מעניינים וטובים ממנה או לא. הזכות הזו שמורה לאדונה, ולו בלבד.

אם את סומכת עליו, תני לו להחליט את החלטותיו הוא. ואם יחליט שאינך ראויה, או שצעצועים אחרים מעניינים אותו יותר (וקשה לי להאמין; הריגוש של החדשנות אינו משתווה כלל ועיקר לזה של המעמקים), את כבר תדעי מזה ואז, בכל מקרה, הרי תוכלי רק להרכין ראשך ולומר "כרצונך". בינתיים, המלצה אישית: כבדי את החלטתו ואת בחירתו בך והתרכזי במה שיש, לא במה שעלול אולי לקרות.
לפני 15 שנים
תמונה כפרית - הגמד הזה הוא בהחלט מסוכן, מכל הסיבות שבעולם, ולא רק כאיום על ההתמסרות. אגב, יש כאלו שמתמסרים דווקא משם, ממקום לא בריא בכלל, בתקווה שאם הם יתנו הכל, ישארו איתם.
אגב אני לא קובעת כלום, אני רק תוהה ביני לבין עצמי,
ואתה בהחלט צודק לגבי העומקים.
ואני בהחלט מכבדת אותו ואת בחירותיו. וזה תהליך שלם שאני חייבת לעבור עם עצמי.
לאט לאט, ולו יש ים של סבלנות עבורי.
ועל כך אני מודה לו.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י