שינויים

מהי התמסרות?

איך היא מתבטאת?

האם ניתן להיות טוטאליים?

האם זה בריא ונכון בכלל להיות שם?

להתמסר עבורי, זה להיות הכי שלו, בשבילו, לרצונו, כרצונו,

בכך צורה, אופן ודרך שבה יבחר.

נשמע כבד. זה בהחלט כבד, כבד מאד אפילו.

אי אפשר להגיע למקום כזה ככה סתם.

ההתמסרות היא רגש, היא בעצם ויתור, כניעה. שקט ושלווה פנימיים.

כדי להגיע להתמסרות, צריך המון בטחון, בטחון בעצמך, ובמי שמולך.

הבטחון הזה נקנה לאורך זמן, עם הרבה דם יזע ודמעות.

הוא מצריך הדדיות. קשב ותקשורת אמתית כנה פתוחה ועמוקה עם הצד השני.

זהו הטנגו המיוחד של מערכת היחסים, הנתינה והקבלה של שני הצדדים.

זה להיות שם, לחבק ולחזק, ללטף, ולאהוב, ולאפשר לכל מי שאתה

להתבטא, גם לכעס ולצער, לכאב ולזעם, ואפילו לבעוט לפעמים

ועוד כהנה וכהנה רגשות אשר אולי עלולים להחשב כלא נאותים.

ככול שאשה תהייה יותר היא עצמה, כך היא תוכל להיות יותר שלמה ויותר

טוטאלית בהתמסרות שלה.

ועבורי, זה להרגיש תמיד לרגליו, גם כשהוא לא לידי.