שינויים

הוא הציע לי לשחק איתו
ההצעה עלתה מספר פעמים
לבסוף אמרתי לעצמי
"נו, מה כבר יכול להיות"
הוא מר "שפוי בטוח ובהסכמה"
אין ספק שלשלוט הוא יודע.
והוא ייקה (נו טוף, חצי ייקה) וקפדן
והוא נשוי.
מה שהופך אותו מיידית למתאים מבחינת
"אין סכנה ברורה ומיידית" לקרבה ואינטימיות גבוהים מידי.
תמיד אשאר בטווח בטחון מחוץ לאיזור הסכנה.
והוא בעצמו הגדיר זאת כמשחק,
שבעיני נתפס כ"בלי יותר מידי מעורבות רגשית".
משהו קליל להנאת שני הצדדים.
מתאים לי.
אני הרי את הלב שלי מזמן סגרתי
בתוך כספת משוכללת, בתוך חדר אטום שמולא במלט,
שנמצא אי שם בבטן האדמה.
ואם והיה ובכל זאת משהו בתוכנית הענק הזו ישתבש
הרי, שיבוא חצי ייקה קפדן, ויקפיד על "הכללים הנהוגים בבית ספרנו".
כדי "לא לסבך" את פני הדברים.

אלא מה?
חתול!
לא סתם חתול,
חתול תעלול!!!
ולחתול זממים, ותוכניות זדוניות משלו.

הוא שבר לי בזהירות ויעילות את כל כללי המשחק.

לאט לאט
הוא שלף כל קוץ ודרדר, שהיו תקועים בי עמוק בפנים.
פצעים עמוקים וכואבים נוקו, חוטאו ונחבשו.
הוא חשף לאור פחדים ועזר לכווץ אותם.
איתו למדתי שלהגיד
"אני אוהבת אותך"
לא ייקח אותי למקום נורא ואפל.
שקירבה ואינטימיות זה דבר יפה ומכבד.
שכשקשה לא קמים ונעלמים, אלא מתמודדים עם זה יחד.
כי כשיש שניים, הרבה יותר קל ובטוח לטפס על ההר.
הוא מכריח אותי להתרגל לעובדה, שאני כבר לא לבד.
שיש פה עוד מישהו, שאפשר לחלוק עמו את העול.

ואני?

אני מפחדת בטירוף. שהרי יש לי את כל הצלקות כדי לספר סיפורים רבים מידי,
כל הפעמים בהם אספתי את השברים לבד והמשכתי הלאה, כולל תשלומי קנס, ריבית והצמדה.

אני מפחדת, כי מאד קל להתרגל למקום הזה, ליחד הזה, והרי כל דבר טוב, עתיד מתישהו להסתיים, ומה אז? להתרגל שוב ללבד? זה כל כך קשה, האם לא עדיף כבר בלי זה? בלי ההקשרות הזו?

מעבר לכך, אתה הראת לי שזה בסדר גמור לדבר לא רק על מה שטוב, אלא גם על מה שרע, וכואב, ומציק, ושהשמים לא נופלים, ושזה לא רק בסדר, אלא אף חובה, חובה שלי כלפיך, כלפינו. לימדת אותי לבקש, להביע רצונות. לתת לעצמי מקום. ולא ללכת לאיבוד. לא לוותר על עצמי.

אתמול הוא עטף אותי בחום, וראה את הדמעות שמטפטפות להן בלי שליטה מהעיניים, הוא חייך אלי בנועם בשובבות, ובהמון אהבה, וידעתי שבמקום הזה אני בטוחה.
הוא מבין, מקבל ומכיל את מי שאני כמו שאני, ופשוט איתי.

אז אדון מסוכן במיוחד שלי,

באתי אליך כי ידעתי שאסור לי להתאהב בך, הוכחת לי, שאי אפשר אחרת, שברת את כל החוקים והכללים, את כל הנחות היסוד. חדרת מבעד לכל החומות וההגנות. ועשית זאת לאט לאט ובסבלנות, יודע בדיוק לאן אתה רוצה להגיע.

אמרת לי השבוע, שאני עדין לא תופסת בהגיון את המקום שיש שלי אצלך. אני מתארת לעצמי שזה אותו המקום שאתה תופס אצלי. ראיתי לך את זה אתמול בעיניים, כשליטפת לי את גשר האף, בעוד ידי הפכה לגאג. כדי שסוף סוף אשתוק ואקשיב.
ודיברת על כל מה שהופך את היחד האינטימי שלנו לכל כך מיוחד, לכל הצירופי מיקרים המיוחדים הללו, והיכולת הזו לקרא אחד את השני.

חוללתי הרבה שינויים בשנה האחרונה, ואתה שם לאורך כל הדרך, מחזיק לי את היד, מוודא תמיד שאני במקום, שבו טוב לי.

אוהבת אותך, גאה להיות שלך