שינויים

בקשתי אתמול להתחיל מהתחלה, כאילו לא היינו יחד כבר שנה ומחצה.
אז מתוך הרגל הנחתי את התיק במקומו הקבוע, בחדר השינה. כשחזרתי לסלון
שאלת עליו, "מממ את מחליטה עבורי? קובעת עובדות? את מתבקשת להביאו לכאן."
"נעים מאד אני דן"
"נעים מאד"
"איך תרצי שאקרא לך? תמונה? טוויטי?"
"לא יודעת"
"תחשבי ותגידי"
"ומה את אוהבת לעשות?"
"קשה לומר"
"יש לנו רשימה ארוכה את יודעת, נוכל לעבור עליה עכשיו"
אני מכירה את הרשימה הזו היא ארוכה וממצה, העדפתי לתת לך רשימה חלקית.
"אני אוהבת ליטופים וחיבוקים אני אוהבת נשיקות וצביטות. אני אוהבת ספאנקינג
פלוגינג, פאקינג ופיסטינג.." והרשימה נמשכת.
פתחת את התיק והרשת לי לבחור מכל שקיק מבחר פריטים. ואף להביא
מהצעצועים הנמצאים ברשותי.
אני בחרתי מצבט חזירונת, 2 שוטי זנבות, טרווד פלסטיק של טפרוור, קיין עץ,
כיסוי עיניים, 2 צעצועי חישה, ועוד.
ואז דיברנו על טקס הפתיחה, ושאלת איך אני רוצה שהוא יראה, "אינני יודעת" עניתי.
"אני אוהב לראותך ניצבת מולי עירומה, כורעת לרגלי, מניחה את ראשך על ירכי,
לברכךבברכת ברוכה הבאה, אני אוהב שאת מפשיטה אותי, ומוצצת לי."

בקשת שאעמוד מולך, ואחזת בשערי, בדיוק כמו שאני אוהבת, החזקת אותו בדיוק בזווית הרצויה לך, ונשקת לי, נשקת לי בחום ובעוצמה, בתשוקה אדירה, כמו
מרווה בי צמאון בן אלפיים שנה. ידייך פולשות אל מתחת לבגדי, כמו אין בך סבלנות להמתין ולו שניה, "נדמה לי שאת לבושה מידי" קולך לוחש מחוספס משהו.
אתה עוזר לי להסיר את בגדי, אני אוהבת להרגיש את אצבעותיך עלי, חסר לי
כל כך מגע פיך על גופי, אני רוצה לחוש את לשונך טועמת את עורי, את שדיי,
יורדת מאזני אל הצוואר. אלו תחושות החסרות לי כל כך.

נפלתי על ברכיי לפניך, טומנת את ראשי בך, בשקע הירך, מרגישה אותך,
מרגישה אותו ער עבורי, בגללי. ופרצתי בבכי, ידיך לוטפות את ראשי,
קולך לוחש לי "את מנסה לומר שהתגעגעת? את מנסה לומר
שחסר לך המקום שלך" ואני מהנהנת נמרצות. אתה הרי מכיר אותי כל כך טוב, להיות שם לרגליך, להריח אותך, להיות צמודה אליך, להיות שלך,
זה המקום שלי, זה הבית, זה מקום מבטחים, עין הסערה,
כבמטה קסם הכל כמו נעלם, כשאני שם. ואחרי הסערות שחלפו עלי,
במקום השליו הזה, נתתי לכל המתח שהצטבר בי פורקן.

אתה יושב על הכורסא, אני על הכרית מולך, ראשי מונח עליך מרימה את פני,
מביטה אליך, אל עיניך, אל המבט הזה שלך, רך אוהב, חושק, אתה מחייך,
אתה מחייך כשאני מבקשת את רשותך, אינני יודעת מי משנינו רוצה יותר,
ומה זה בכלל משנה. אני לוקחת אותו אל פי, מתחברת אליך, הקשר הזה
שלנו, היותי שם לרגליך, כשהזין שלך בפה שלי, הוא רק ביטוי גשמי, חלקי ביותר
של קשר עמוק כל כך, חיבור של נשמות, של שני תופים ההולמים באותו המקצב.
אהבה גדולה, הערכה הדדית שאין לה גבול או תחום. אתה מרגיש את הקשר
הזה כמוני, ואתה מבטא זאת במילים, במבט, במגע ידיך, ברעדה ופורקן, כשאני
שותה אותך לתוכי. מהותך מתערבבת במהותי. אתה מאפשר לי להיות אני.

עכשיו אני על הכורסא ברכי על המושב, גופי על המשענת, אתה חובט בי לאט,
בעדינות, ולאט לאט מוסיף עוצמה ומהירות, ואני מרגישה את הבטן מתכווצת,
ורעדות קטנות של עונג. ואתה ממשיך ואני נאנקת, ואתה מלטף ונוגע, ולאט
לאט מאליהם רגלי נפסקות לקראתך, ואתה רואה את הרטיבות הזולגת מהן.

ידך מלטפת, נוגעת בודקת, בין הכפלים והחריצים, אצבעותיך פורטות
עלי כמו הייתי כלי נגינה, ואנקותיי הן המוזיקה אותה אתה מפיק.
כף ידך חודרת לתוכי, נוגעת בי בוערת מבפנים, ואתה לא שכחת להזכיר
לי את הכללים, להגיד כשאני קרובה לגמור, ושאסור לי עד שתרשה,
ואני מבקשת מתחננת, ואתה מחכה, עוד קצת עוד טיפה, וכשסוף סוף זה קורה,
הצעקה נמלטת מפי, גופי נמתח נרעד, ונוזלים מרטיבים את הכיסוי תחתיי.
אבל אתה אינך מפסיק, אתה ממשיך, וממשיך, לוקח אותי ,מפסגה אחת לשניה
כל אחת שונה מרעותה, יפה, פראית, קמאית. ואני קורסת, מתנשמת, במקום
אחר. הכיסוי שהנחת על עיני מתחילה, עוטף אותי באפלה רכה ונעימה.
אתה מלטף את גבי, מאשר את נוכחותך לידי. כמו ניחשת, שאני זקוקה לה שם.

אתה מקים אותי על רגלי, מניח את זרועותיי על כתפייך, ומוליכני אל המיטה שלנו
אל מתחת לשמיכות הרכות, אל החדר שחומם מראש לקראתך. אל החיבוק
המזמין שלך, בעודי שוכבת שם לידך.
אני שלך, כל כולי, נשמתי שזורה בנשמתך, ליבי כרוך בלבבך,
וגופי מוענק לך לעשות בו כרצונך. כי במקום הזה אני שלמה.