הם לא מכירים אותו, הם לא מכירים אותי, הם לא מכירים את מי שאנחנו,
אבל זה לא מונע מהם לשפוט.
ברור לי שזה מגיע מנקודה כואבת אצלם, ממשהו שמפחיד, טורד אותם.
אני יודעת שהרביעיה הזו שצמחנו להיות עלולה להראות מוזר, ביחוד לאור
העובדה שלפעמים מדובר בתסריטים לא ממש בריאים.
אבל לא פעם ולא פעמים נתקלתי בקשר של אחד על אחד שהיה פוגעני
היי, אני אישית ניצולת קשר כזה, אני יודעת היטב מה התהליכים שמובילים
לשם וכמה קשה זה לצאת משם. איזו עבודה צריך להשקיע, עבודה שאף פעם
למעשה לא נגמרת, כי תמיד ישנו הפחד הזה, הפחד להתדרדר ולחזור
לשם. בדיוק כמו אדם הנגמל מסם.
עדין לא הבנתי מדוע יש אנשים שעינם צרה כל כך, לא יודעת.
או מדוע יש כל כך הרבה חוסר סובלנות, במקום שאמור לתת את
המרחב מחיה הכי גדול.
שום מערכת פוליאמורית אינה יכולה להתקיים בשקר, חוסר הסכמה, או קבלה.
אם יש איזושהי תמימות דעים בין כל מכריינו זו העובדה שהאיש שאיתי הוא
אדם מדהים, אני זכיתי להכירו כמה שנים, המאמרים שכתב הן אבן דרך לכל מי שמתחיל את דרכו בעולם הסבוך הזה. אני יודעת שלי זה עזר לא פעם.
וזאת מעבר להיותו כמעט היחיד שמאייש את ה"קו החם".
אם יש איזושהי תמימות דעים נוספת הרי, שהוא נשוי לאשה מדהימה, חזקה,
דעתנית, עם ראש מדהים על הכתפיים, ושאלמלא נתנה את הסכמתה,
כלום הרי לא היה יכול לרקום עור וגידים.
מי שפגש את לילי לא יכול להכחיש את היותה אשה יפה ומרשימה,
יכולת ההתבטאות שלה בכתב רק יכולה להעיד במקצת על חכמתה ושנינותה,
רחוקה מאד מלהיות חסרת דיעה ומודעות.
באשר אלי? אני רק צריכה לבחור אחרת, אני לא קשורה ברצועה. אף אחד
לא אוסר עלי לקום וללכת, או לחלופין לחפש לי זוגיות בנוסף או על יד. יש
סביבי לא מעט אנשים המעריכים אותי, ויותר מכך, אני מעריכה את עצמי.
אני אדם שלם, אוהב ונאהב, אני חזקה, עברתי המון והתגברתי על לא מעט.
ואני מאושרת. לא חסר לי כמעט דבר.
אז לכל מי שיש לו סטריאוטיפ בראש, צאו מהסרט, אנחנו לא נשים מוחלשות הנאבקות על כל פרור של תשומת לב, אנחנו לא תלותיות, או חסרות בטחון
והערכה עצמית. אנחנו היכן שאנחנו מבחירה מושכלת, בחירה שנעשית
כל יום מחדש, בלי שקרים בלי מניפולציות, בלי החלשה, והפחתה.
כן לפעמים זה קיים
נכון, לא הכל ורדים ושושנים, ויש גם קוצים, אך אנחנו מתמודדים איתם,
ולא מעלימים אותם. וכשיש ביקורת, היא עולה ונאמרת בפה
מלא ללא חשש או פחד . עם הרבה אהבה, הערכה, קבלה והכלה, גם של
מה שלא נעים, וכואב,ומפחיד.
לכל אחד יש את ה בדסם שלו, תנו לו כבוד. ואם אתם עדין חשים
שמישהו נמצא במקום פוגעני, דברו איתו, תנו לו להבין שאתם שם עבורו,
ובאמת להיות שם ללא שפיטה, אלא עם קבלה, לקבל את הבחירה, תהיה
אשר תהיה, ולהיות שם כשיושיט יד לעזרה. כי ממקום שופט, אין אמפטיה,
ואדם פגיע ופגוע, זקוק לאמפטיה כדי להושיט יד ולבקש עזרה, שפיטה, רק
תגרום לו להסתגר, ולהתגונן, ובעיקר להגן, על עצמו ועל מי שבעצם פוגע בו.
לפני 14 שנים. 19 בדצמבר 2009 בשעה 14:09