לאדוני אהובי ואלופי
אני מתקשה מאד למצוא את המילים המדוייקות
שיצליחו לתאר נאמנה את כל התחושות שאתה מצליח לעורר בי
את כל הרגשות שפתאום אני מגלה שאני יכולה להרגיש ובעוצמות המופלאות
שאני חשה אותן.
מי כמוך יודע כמה דברים שכביכול הם פעוטים
ואולי אפילו חסרי חשיבות של ממש
הם בעלי משמעות עצומה עבורי.
היום כעסתי על עצמי
כעסתי שהנחתי לעצמי לצלצל אליך
ולהוציא אותך מהבית בערב חורפי שכזה
אל הקור והדלף
שאני אבקש עזרה?
שאני אשען על מישהו אחר?
גם אם זה אתה?
הרגשתי שאני גוזלת משהו שהוא לא לי.
כששאלתי אם תוכל, חיפשתי בקולך, ובתגובותיך,
את השמץ הקל ביותר של היסוס, ולא מצאתי.
להפך!!!
אני חושבת שאתה יותר מכולם יודע עד כמה רגישות הן האנטנות שלי.
עד כמה קשה עד בלתי אפשרי לי לבקש
ואתה אפשרת לי להשען עליך
ואתה אפשרת לי להעזר בך
בלי לקלל את עצמי בשקט
מדוע עשיתי זאת.
פשוט היית שם
100% אתה
בלי היסוס בלי לפרוט על אף מיתר.
פשוט אתה. חם, לבבי, אוהד ואוהב.
כל כך טבעי כל כך עיניין של מה בכך כאילו כלום
אבל לא עבורי
בכלל לא
בשבילי אדון שלי
בשבילי מה שעשית עבורי היום
יקר
כל כך יקר שאפילו אם היתה הטיטאניק כולה עשויה פלטינה
עדין אתה היית יותר יקר.
עכשיו אתה בטח חושב שאני מגזימה.
עבורך זה ברור ומובן מאליו, שהרי בשביל זה יש חברים,
וזה אדון יקר שלי מה שהופך את העזרה שהושטת לי
ליקרה כל כך.
פשטות הנתינה שנעשית ממש עמוק מתוך הלב מתוך הנשמה.
לומר אני אוהבת אותך
נשמע כל כך חיוור וחסר עומק לעומת כל הרגשות
שאני חשה כלפיך
אך בהעדר משהו שבאמת יצליח להעביר את המסר
אסתפק בכך
אוהבת אותך אדוני אהובי ואלופי
לפני 14 שנים. 21 בינואר 2010 בשעה 22:37
