שינויים

כשהתעוררתי הבוקר היתה השעה אך מעט אחרי חמש.
יום חדש מביא איתו את סיומו של שבוע גדוש אירועים.
ומתוך האירועים הללו, גם הרבה תובנות, על עצמי, ועל הסובבים אותי.
ביום אחד, בערב מדהים אחד זכיתי לראות סביבי,
מנה מרוכזת של אהבה והערכה אלי, אלינו.

היה לי שבוע מטורף לחלוטין, בעצם מספר שבועות מטורפים לחלוטין,
כך שבתחילתו של השבוע כבר הייתי בלחץ אטומי.
הייתי מלאת דאגות כרימון. והשינה חמקה ממני.
ואז הגיע היום שלי, היום שלי ושלו, דן הגיע מוקדם יחסית,
ואסף אותי ישר הביתה, ליום בו בעיקר, קבלתי פינוק מכף רגל ועד ראש.
הוא אפשר לי לנוח בתוך חמימות חיבוקו, צפה לי בתוך בועה.
במילים רכות, הוא שיחרר לאט לאט את כל הקשרים הסבוכים,
הרגיע פחדים, שיחרר את המתח שהצטבר.

במהלך היום הגדול, הוא דאג להתקשר, להרגיע,
להזכיר לי לנשום עמוק, ולומר, שאת כל שאפשר היה
לעשות עשיתי, ומכאן והלאה הרי מיותר לדאוג, שהרי
אין בכוחי לשנות דבר.

הערב הגיע, הוא ופלאפ אספו אותנו, ובעצם ליווי אותנו עד סוף הערב,
חזרה הביתה, וכשאני אומרת מלווה, אני אכן מתכוונת לליווי
צמוד מלא דאגה ואכפתיות, לתת לי כתף ויד, להזכיר לי
לשתות ולאכול. לסייע בדברים הקטנים שצריך. ופשוט להיות איתי,
שניהם כאחד. לדן חוש הומור מיוחד, שנון.
הוא יוצר סביבו אווירה רגועה ומשועשעת,
ובכך בעצם חייך המון פנים, ובעיקר סייע לי לשוב ולהרגע, ולנשום עמוק,
ולהפסיק לדאוג. בעצם לדאוג פחות.

האנשים שהגיעו לחגוג איתי, מלאו את האולם, את רחבת הריקודים,
מלאו את ליבי שמחה. הורי אחיי וילדיהם, דודים ודודות שלי
עם ילדיהם ונכדיהם. חברים לעבודה, וחברים לשעשוע והנאה.
אנשים נפלאים לי ויקרים עשו מאמצים רבים, והגיעו מכל קצות,
יחד איתי להנות, ולשמוח בשמחתי, להיות שם איתי ועבורי.

היו שם גם שניים מדהימים, שני חברים יקרים שהכרתי
במהלך השנה האחרונה כששחקתי "טראווין" הם היו
"צוות ההולמים" שלי, יחד איתם עסקתי ב"עבודות קבלנות עד עפר"
והוצאנו לפועל מבצעים נועזים בעורף האוייב, והערב נפגשנו
פנים אל פנים לראשונה.

הערב הגיע מהר מידי אל קיצו, נו טוף מהר מידי יחסית,
בשתיים עשרה ומשהו היו עדין אורחים. במהלך הערב,
משפחתי היקרה דאגה לטפל בעיניינים הקטנים גדולים.
דן צילם לאורך כל הערב, בטח איזה 1000 תמונות.
הוא ופלאפ פשוט היו שם עבורי, עם הרבה דאגה, מיליםמ
רגיעות, וחיבוקים חמים.

יותר מאדם אחד אמר לי אחר כך: "זכית ביותר מאשר בן זוג, זכית במשפחה"

מרגיש לי כמו בתוך משפחה חמה ואוהבת. כאילו החלום שלי
לנגד עיני קרם לו עור וגידים. לכם שניכם אני רוצה לשוב ושוב להודות,
על הכל, הייתם נפלאים לי וקסומים, מדהימים לגמרי לגמרי.
לפעמים חלומות מחווירים לנוכח המציאות.

אוהבת אתכם.