השבוע, דן חגג יובל, 50 שנות להווסדו. לפני למעלה מחודש יצרתי קשר עם פלאפ ולילי, בנינו רשימת מוזמנים, לילי כתבה את המלל להזמנה ודאגה אף לתרגמו לעברית משובחת. אני ודן עיצבנו את ההזמנה, ובכוחות משותפים דאגנו להעביר הזמנות לכל מכירי, מוקירי ובעיקר חביבי החתול.
הכנו מפות שנשלחו עם הההזמנה, ושלטי הכוונה אותם תליתי על עמודים בדרך המובילה אל איזור השמחה. בקשנו מהאורחים להביא מזון לארבע מורעבים ובקבוק ממה שבכייף שלהם לשתות. אני הבאתי פשטידה שהכנתי במו ידי מפסטה, פטריות וגבינות. הכנתי גם סלט טעים שכלל כרוב עגבניות וקימל שלם.
הקימל מגיע עם סיפור מיוחד. הלכתי לקנות את המצרכים הדרושים, וחיפשתי במדפי התבלינים קימל שלם, ואין. עברתי מדף, מדף, תא, תא, ואין. יש מכל טוב חוץ מקימל שלם. ביאושי כי רב, התקשרתי לאמא שלי, ושאלתי אם יש לה את הדרוש לי. ואכן יש, תיאמנו איך אקבל, ואז אמרתי לה, זה בסדר, כי לפתע משום מקום צדתי בזווית עיני שקית של קימל שלם. שמתי את הקימל בעגלת הקניות, נתקתי את השיחה, וחיפשתי את הקופסא ממנה לקחתי את השקית, ואין. על כל קופסא יש מדבקה עליה כתוב שם התבלין שיש בה, ואין אף קופסא לקימל שלם, ואין עוד אף שקית. וכאילו זו שלקחתי צצה יש מאין.
ביום חמישי באחת, דן אסף אותי מהעבודה ונסענו אלי כדי לבלות, להנות ובעיקר להתכרבל ולהתפנק יחד לפני הערב. את היחד שלנו הפריעו לא מעט טלפונים של הרגע האחרון, עם אירגונים, סידורים, הכוונות ושאלות. אך הצלחנו לנוח, להתענג אחד על נוכחות השני, ובעיקר להפוך את הצד שלי במיטה לאגמון החולה, שעלה על גדותיו והציף גם שטחים נרחבים אחרים.
בשבע ורבע, היינו ארוזים, תיק עם בגדים להחלפה ומשהו חם לי. סל ובו מפה, נרות, 2 מגשי פשטידות, וקופסא עם הסלט, יין משובח, מלח, וסכין חדה. כמו כן נוספו שלטי ההכוונה ודבק. ויצאנו לדרכים. החתול, כדרכם של חתולים אוהב שדברים נעשים על פי דרכו ורצונו, ויותר מכך, הוא מחלק עצות והכוונות, גם אם מלכתחילה לא נדרש להן בכלל. כך היה לגבי עיצוב השלטים, וכך לגבי תלייתם. חתול חכם לפעמים שוכח, שטוויטי חכם לא פחות, ויותר מכך, טוויטי, יודע לבקש עזרה אם הוא צריך.
לאט לאט נאספו האנשים, פרסנו מזרונים ושמיכות על הדשא, על המפה ארגנו את התקרובת הטעימה, שכל אחד הביא. הכרתי אנשים, שעד לאותה עת, היו רק ניק עלום עבורי. ובעיקר פשוט נהינייתי. אנשים נעימים, אנשי צחוק ושיחה טובה. ובעיקר אנשים שיקרים ללבנו באו, ושמחו איתנו. בלי שהבנתי איך ולמה, הפכתי למארגנת הראשית ולאחראית בפועל, דאגתי שהאוכל יפוזר במספר מוקדים כך שלא תהיה הסתערות רק על איזור מסויים אלא שהכל יהיה נגיש מכל כיוון, הפעלתי אנשים, שייסיעו לי למזוג לפוס לחתוך לפזר לערוך וכו'.
בין לבין, הצלחתי לקשור שיחה עם לא מעט אנשים מעניינים, אך, היו לא מעט אחרים שלא ממש הצלחתי לדבר איתם, ועל כך ממש ממש חבל לי, אבל לפחות היומן שלי מתמלא לו לאיטו בפגישות צהרי שישי לבארנץ' או קפה. מה שבטוח הוא, שבזכות החתול המרושע, הפכתי למכורה לחיבוקים, ובמסיבה זכיתי להמון המון מהם, מהרבה אנשים, שחלקם עד לנקודה זו היו וירטואליים או כמעט וירטואליים לחלוטין עבורי.
באחת ומחצה, אחרי שהדשא צוחצח והוברק, נסענו הביתה, כלומר, נסעתי עם דן ופלאפ אליהם. ישבנו בסלון, קשקשנו, פתחנו מתנות, ובקשתי להתחבר למחשב, מהבוקר זנחתי את כפרי הטרוויאן שלי ורציתי לבדוק מה שלומם, אבל גם לראות אם יש או אין לי הודעות. דן פרש לו, ואני ופלאפ נשארנו יחדיו בסלון, מנהלות שיחה ערה על הטרוויאן. היא מלאת שאלות כרימון, וסקרנות אין קץ, ואני מנסה לענות להסביר ולהראות מה כל כך מושך במשחק הזה, האסטרטגיה, הפסיכולוגיה ובעיקר היכולת ליצור אינטראקציות חברתיות. בשלוש ומחצה פרשנו שתינו למיטה, רק כדי להמשיך את השיחה למחרת היום.
בבוקר התעוררתי פעמיים, אך בתשע הזזתי את עצמי סוף סוף מהמיטה, ונכנסתי להתקלח. התיישבתי בסלון, קראתי קצת, גלשתי קצת, ובעיקר נהנתי מאוויר בוקר טוב, עם זאת ישנם דברים שהם בגדר התעללות חמורה בטוויטי תמים וישר דרך, בנתיים דן ופאפ הצטרפו אלי, אכלנו ארחת בוקר טעימה.
אני ופלאפ המשבנו את שיחת הטרוויאן שלנו, שבסיכומה, פלאפ הכריזה עלי כמסוכנת לציבור, הבעיקר בהטעייתו המכוונת. אני שניראית כל כך תמימה, ילדה טובה ירושלים, בעצם, אסטרטגית מסוכנת, ולוחמת קרת רוח. ושהיא חושבת שזה מסוכן לשלוח חתול ורוד כפות אלי הביתה. לא הפסקנו להתגלגל מצחוק! ודן השוויץ בחולצה שנתן לי לפני שנה עליה כתוב I PWN BOYS ושאכן אני מוכיחה את עצמי ככזו. ופלאפ אף המליצה לתעל את כל האינסטנקטים והיכולת הללו שאני מגלה במשחק ולהפנות אותם לשינוי קריירה.
נסענו יחד ל seelinewoman שערכה מכירת ספרים, פגשתי שם אנשים ששנים לא ראיתי כלומר, מהלילה קודם. ואנשים שלא פגשתי בעברף או פגשתי רק לרגע. רכשתי כמה מציאות מעניינות. ואז דן הוריד אותי בתחנה, ואני נסעתי הביתה.
יותר מאוחר שלחתי לו הודעה ובה הודתי לו על מתנת יום הולדת נפלאה, ושאלתי אם הוא לא התבלבל קצת. כי זו אני שהייתי אמורה לתת לו מתנת יום הולדת, ובעצם אני מרגישה way up in heaven מרחפת לי בין עננים, אחרים למעלה מ 24 שעות מדהימים, של יחד לבד ועם אחרים.
אז לך חתול מרושע ואהוב, המון מזל טוב, את איחולי לך רשמתי לך, ולחשתי באוזנך, והיו כמה שפשוט התפללתי בליבי עבורך.
שבוע יובל שמח!!!!!
לפני 14 שנים. 10 באפריל 2010 בשעה 5:54
