שינויים

אתה ואני משוחחים בטלפון, כמו בכל יום, אני כבר יודעת לזהות בקולך,
את הניואנסים הקטנים.

היום ראיתי את החיוך זורח מתחת לשפמך, דיברנו עלי, עליך על המשפחה שלנו.
על הדברים היפים שמתרחשים סביבנו.
ומתלונן מרה על כי זנחנו אותך, ובעצם מחייך מתחת לשפם.

אמרת שהיית משועשע מכך שהטרוויאן העסיק אותי כל כך, אבל אני תקנתי אותך.
זה היית אתה, וכל כך כל כך רציתי, שתתקרב עוד קצת.
רציתי, שתאחז בשערות ראשי, ותצמיד אותי אליך, שתרווה את צמאוני.
אבל אתה רק מהתל בי, ושולח אותי למלא טופס תלונה בשלושה עותקים על התעללות והתגרות בטוויטי תמים.

ותמיד אתה שואל אם אני בטוחה, אם זה אכן מה שאני רוצה וצריכה, ואולי בעצם
אני זקוקה לגבר אחד של אשה אחת? ואז אני אומרת לך, תסתכל עלינו, תביט על היחד שלנו, על שיתוף הפעולה, על הנינוחות, על ההרמוניה. על הקשר החם שיש לי לא רק איתך. וזה לא משהו שאתה אחראי עליו או שולט בו, זה קורה באופן טיבעי, נינוח ונעים.

פעם מזמן מזמן, בפרה - היסטוריה, לפעמים הייתי מרגישה כפולשת, כמי שנמצאת במקום לא לה. אבל כבר הרבה מאד זמן שזה ממש לא כך. ובחודשים האחרונים, זה אפילו הרבה מעבר למה שקיוויתי, רציתי, חלמתי.

ומבטיחה לא לבכות משטויות, ולנסות לסנן יותר.