יום השואה מוקדש כולו לשואת יהודי אירופה, ובדפי ההיסטוריה מודגש הרצח ההמוני
של מליוני יהודים, הפורענות הגדולה ביותר (כמותית) שידע העם היהודי לאורך הדורות.
אני אינני מומחית גדולה להיסטוריה, אני גם לא מתמטיקאית דגולה, ואני לא הולכת לחשב מה היתה כמות האוכלוסיה שניספתה לעומת גודלה המקורי. אני רק יודעת שהיא התרחשה שם, באירופה הקרה, ערש התרבות המערבית, שמאז ומעולם היתה אלימה כלפי הסובבים אותה.
האירופאים, או האדם הלבן אם תרצו, הביאו עמם הרג ושמד לכל מקום, ולכל פינה בעולם אליו הגיעו. עליונות האדם הלבן על פני כל הברברים המיישבים את העולם, והיכן שלא דרך האדם הלבן הוא הרס הכחיד השמיד ושיעבד את התרבות המקומית.
יש לה לתרבות המערבית הרבה מאד על מה להכות על חטא, החל מטבח האידאנים באמריקה הצפונית והדרומית, שיעבוד אפריקה, דריסת המגף וניצול המחפיר של אוצרות אסיה. וזה רק בגדול. ולכן לכונן את יום זיכרון מיוחד שיעלה על פני השטח את עוולות האדם הלבן, והבוז המופגן שלו כלפי כל מי ומה שלא.
אבל אנו חוטאים בחטא לא קטן, נכון השואה שעברה על יהדות אירופה היתה נוראית, אבל לא רק קהילות אירופה סבלו מרדיפות ושמד. לאורך כל ההיסטוריה, בכל הארצות בהן ישבו יהודים, הם סבלו מהתנכלויות, רדיפות ופרוגרומים
השואה לא נשארה רק באירופה, היא הגיע לאגן הים התיכון, ליוון ולארצות צפון אפריקה, אך מישום מה מקומם של הללו כימעט לא בא לידי ביטוי. בטח לא בזיכרון הקולקטיבי שלנו.
אני הייתי מוסיפה ליום הזה עוד מילה, שמד, מילה שדרכה ניתן יהיה בעצם להכניס ליום הזה שואות קטנות יותר ממקומות אחרים, לתת מקום גם לקהילות אחרות, להיסטוריה, משנים אחרות, לאפשר ליותר יהודים להתחבר יותר ליום הזה, לאלו שחשים שזה קרה רק ל"הם" רק "שם". ולהפוך את היום הזה למשהו שקרה מתישהו לנו, לכולנו, בזמן כזה או אחר. כי בעיני אין זה משנה הכמות, או הדרך, בעיני משנה העובדה שיהודי נרצח רק על עצם היותו יהודי, זו השואה שלנו!!
לפני 14 שנים. 12 באפריל 2010 בשעה 4:29
