שינויים

בשמונה בבוקר הוא כבר חנה בפתח דלתי, אין לנו הרבה זמן היום.
בשמונה ומחצה נפרדנו בכניסה לעבודה בידיעה שרק בחמש יאסוף אותי שנית.
בין לבין אחרי ארוחת צהרים, הוא פרש לביתי למנוחה, ארז לי את תרמיל הנסיעות,
(שזו משימה אדירת מאמצים בהתחשב בנתונים)
ובחמש נסענו לתל אביב לאסוף את פלאפ.
למזלי זכרתי לקחת איתי גם ספר קריאה, שלא ישעמם לני בדרכים.
שהרי נסיעה ארוכה לפנינו, ביחוד בפקקים של חמישי.

"למרבה הפלא" נרדמתי במהלך הנסיעה, והתעוררתי בכניסה לחיפה,
בדיוק בזמן על מנת לראות את הים נפרש למולי. באיזשהו שלב פלאפ
לקחה פיקוד על ההגה, אני לידה, ודן יושב מאחוריי ומציק לי במשענת הגב.
שלחתי יד לאחור, מנסה לעצור אותו, ובאחת הפכה נסיעה תמימה,
לקרב כוחות. יד אחת שלי כשאני לא רואה כלום, כנגד שתי ידיים שלו,
נו, ברור ידו של מי היתה על העליונה....

אהה, ממש לא! לעזרתי נחלצו שני גורמים לא צפויים (פחות או יותר)
הציפורניים שגידלתי לאחרונה. ופלאפ, בשיתוף פעולה מדהים ללא מילים,
היא דהרה על גביפסי ההאטה, שכאמור מציקים ביותר לזה היושב מאחור.
וביחד השתעשענו בחתול. אך לא לאורך זמן, הערמומי הנ"ל לא ויתר
בקלות, וניצח, טוב לפחות אותי. 😄

הגענו לחוף הים, ופגשנו שם מכרים ותיקים, והכרנו פרצופים חדשים.
שתינו לרוויה, ואכלנו בשפע, אוכל טעים שהוכן היטב. השיחות קלחו,
והצחוקים רעמו. לאט לאט גבר הקור, והתעטפתי בשמיכה חמימה,
ויותר מכך ,בחיבוק עוטף של פרווה חתולית, ששלחה יד פנימה וצבטה בי
עונג מגרגררררררררררררר.

אי שם אחרי אחת ומחצה, עלינו חזרה שלושתנו לאוטו, אני התכרבלתי לי
מאחור, בדרך שוחחנו על כל מיני דברים, אני ופלאפ כרגיל על הטראווין.
אני מניחה שבשלוש הגענו הביתה. הובלתי מותשת למיטה,
עטופה בחיבוק חם ונשיקה, ונרדמתי כתינוקת שלווה.

למחרת , התעוררתי בשלווה, שתיתי תה חם ועוגיה, השארתי
לפלאפ את הספר שקראתי אני, ולקחתי לי ספר אחר, ויצאתי לי לדרכי.

נסעתי לנחלת בנימין, שם נפגשתי עם Q ביחד חיפשנו בדים,
ומצאנו אחד מ ד ה י ם!!!
ממנו היא תפרה לי קימונו מושלם, שישמש אותי היטב בנסיעה.

שבוע הבא, אני והיא, נסיים את המלאכה!!!