שינויים

אתמול נחתתי בשלום משיקגו,
חזרתי מכנס השיבריקון השנתי.
חלק מהזמן הייתי איתך
הייתי הכלי ששימש אותך
קשרת אותי בכל מיני דרכים וצורות
לפעמים בצורה מקובלת מסודרת מדודה
ולפעמים בצורה פרועה חסרת סדר או סימטריה.
לפעמים אתה התרת את הקשירות
לפעמים אפשרת לי להתפתל מתוכם בכוחות עצמי.

אך יכולתי לומר שגולת הכותרת בעיני היא
שהצלחת לתלות את כולי
כשכל אברי מסתחררים סביבי באוויר.

ולא כך הוא!

גולת הכותרת בעיני היא הסבלנות שלך לטוויטי שלך
לקשור אותי קצת כך
ואז קצת אחרת
להבין את הקושי שלי
לדעת לעצור
להקשיב
וגם אם באמת רוצים עוד
לוותר, או לנסות אחרת, או סתם יותר מאוחר.

אני "בסך הכל" צריכה לעמוד שם (תאמינו לי זה לא קל)
ולאפשר לך פשוט לעטוף אותי בחבלים כרצונך.
המשימה שלך קשה ומתישה.
לדאוג שהחבלים לא יתלפפו, לא יעקצו או יחרכו.
שחלילה לא ילחצו על עצב כזה או אחר.
ובעצם יאפשרו לך לתמרן אותי למקום בו אתה רוצה לראות אותי
טוויטי מעופף.

אז מכאן,
אחרי הרבה מנוחה והשבת כוחות.
רציתי לומר לך תודה.
תודה שהטסת אותי למרומים.
תודה על כל הניסיונות לפני ואחרי.
תודה על הלימוד
תודה על ההבנה
תודה על הסבלנות הבטחון והשקט
תודה על שאתה מבין את כל השגעונות הקטנים שלי.

אוהבת
טוויטי