כשנחתתי בשיקגו השעה שם היתה שלוש וחצי אחר הצהריים, אחת עשרה וחצי בלילה שעון ישראל הווה אומר אני כבר למעלה מ 16 שעות על הרגליים (נמנום חטוף בן שעה במטוס לא נחשב) ואצלי היום רק מתחיל.
דן אסף טוויטי כמעט אובד אל בין זרועותיו בערך בשעה חמש אחר הצהריים. הכנסנו את המזוודות לתא המטען, ונכנסו אל הפקקים הגדולים של ה rush hour. נסענו ל outlet הקרוב (במרחק שעה נסיעה) לקניות. אני הרווחתי (ביושר יש לציין) זוג נעליים. נסיכת הבית זכתה בחולצות מקסימות
Girls Rule Boys Drule
נכון משפט יפיפה? הוא מתנוסס על חזית אחת החולצות, היאאף הרוויחה (גם כן ביושר אם יותר לי לציין) כובע מצחיה מהמם בצבע ורוד מדליק. ובזאת חתמנו סופית את מסע הקניות הפראי שלנו בשווקי ארה"ב.
משם אצנו רצנו, או ליתר דיוק נסענו חזרה לרוזמונט (פרבר ירוק ומקסים של שיקגו, שם גם נמצא המלון המארח.) לארוחת ערב עם זוג חברים מקסים של החתול. זכיתי לפגוש שני אנשים חמים ומקסימים. היא לבושה במחוך מדהים בצבעי שחור אדום, בחיים לא הייתי נותנת לה יותר מראשית שנות הארבעים לחייה, מסתבר שהיא בעשר שנים מבוגרת יותר. אכלנו Chicago Deep Dish Pizza, אחד ממאכלי הדגל של העיר.
Chicago Deep Dish Pizza , היא מעין צלחת או קערת בצק שבתוכה שמים שכבות של גבינה וכל התוספות פיצה שבא לך, ומעל יוצקים את רוטב העגבניות. הפיצה הגיעה חמה ועשירה בטעמים. היה קשה לסיים את המנה שהזמנו (רבע פיצה נארזה בתום הארוחה) האווירה היתה חמה כייפית וידידותית. המלצרית החביבה היתה יותר מידי יעילה במובן הכי הכי חיובי. הארוחה שהחלה בשבע וחצי הסתיימה לא לפני אחת עשרה. הווה אומר הטוויטי נשאר ער 27 שעות בטרם שוחרר אחר כבוד לחדרו שבמלון.
מכירים את העגלות של ה bell boy? אז אחת כזו הועמסה בכל טוב. 2 מזוודות שלי תיק גב (גם הוא שלי) והשאר שקיות מלאות קניות מכל טוב שעשה החתול במהלך היום. כולל מצרכים חיוניים לארוחת בוקר טעימה לטוויטי. היעילות האמריקאית מדהימה. כדי להרשם ולקבל את מפתחות החדר, כל מה שהיינו צריכים לעשות היה להגיע למסך נגיעה, להעביר כרטיס אשראי והופ כרטיסי מפתח הציצו עבורנו מהחריץ. עובד המלון סייע בידנו להעלות את כבודתנו לחדר ששכן אי שם למעלה. הראה לי איפה האורות איך להפעיל מזגן והיה אדיב שירותי ויעיל.
החתול קנה לנו מבחר גבינות, יוגורט מיץ תפוזים ודגני בוקר טעימים. עזר לי לסדר את הדברים החשובים במקום. נתן לי חיבוק חם נשיקה עמוקה, השכיב אותי במיטה, ונסע לדרכו. רק כדי לשוב למחרת בבוקר לסיור הגדול בשיקגו העיר.טוויטי מותש נרדם עם חיוך חם ונינוח על שפתיו.
לפני 14 שנים. 10 ביוני 2010 בשעה 3:44