שינויים

אני חושבת שהשבוע הייתה הפעם הראשונה או לכל היותר השנייה שבה החתול מטיל עלי משימה הקשורה בכתיבה. מאז שחזרתי מחו"ל הטילו עלי בעבודה, משימה משעממת לחלוטין, ואני מוצאת את עצמי נרדמת בישיבה מול מסך המחשב, בחיי, אני ממש לא מגזימה, וזה לחלוטין לא ג'ט לג רבותיי, נחתתי לפני שבוע וחצי. בכל מקרה, ההוראות מהחתול היו, תכתבי על קורותייך בחו"ל, תתעסקי בעבודה 50 דק', ועל כל פרק זמן כזה, תתני לעצמך הפסקת כתיבה בת 10 דק'. ואני חושבת שהחתול רוצה שאני סוף סוף אכתוב על החלק היותר חשוב של המסע לשיקגו, שאני סוף סוף אכתוב על הכנס, על ShibriCon.



Shibari הוא מונח יפני שתרגומו החופשי הוא קשירה הדוקה, קשירה שנועדה להפוך את הנקשר למרותק. הקשירות הן אומנות יפה ואסטטית, יש קשירות שנועדו לקישוט בלבד, מעין מקרמה על הגוף, ויש קשירות שנועדו ליצור לחץ על איברים מסויימים, ליצור אי נוחות קלה, תחושה של חוסר אונים והרגשת כאב. למעשה, יש תת אומנות יפה, שבה הנקשר נמצא במצב שבו עליו לשמור על איזון, כל נטיה לכיוון זה או אחר, תגרום לו אי נוחות, עד כאב. ויש אומנות מדהימה שנקראת suspensionשבה הנקשר קשור בצורה כזו שבא הוא כולו באוויר תלוי בחבלים הקושרים אותו (לרוב אל וו מרכזי אחד, לעיתים למעין מסגרת).



אני מאד אוהבת חבלים, אני אוהבת את הריח, את המגע, את התחושה שלהם על העור, אני אוהבת את ההרגשה שהם נותנים לי, להיות כלואה נעולה וסגורה, בלי יכולת לזוז. אני אוהבת את הכאב שהם יוצרים, את תחושת חוסר האונים, שהם מביאים איתם. כשגיליתי את ההנאה שבחבל, לא יכולתי לנוח מעוד ועוד, ולהגיע לכנס שיבריקון היה עבור התגשמותו של החלום הרטוב שלי, תרתי משמע. הזדמנות נפלאה לחוות חבלים בכל הסגנונות, ללמוד לקשור, וכן גם ללמוד להקשר. ללמוד סוגי קשרים, סכנות אפשריות, ואמצעי זהירות, ויותר מכל להיות בחברתם של משוגעים לחבלים כמוני.



לכבוד יום הולדתי, הגשמתי לעצמי חלום, טסתי לראשונה לחו"ל, טסתי לשיקגו, לכנס שנמשך 4 ימים, שכל כולו (או לפחות רובו) עוסק בקשרים וחבלים. בשעות היום היו שעורים, מגוון רחב ביותר, ויותר מכך מתסכל, של כל כך הרבה שעורים במקביל, שגורמים לך להתלבטות קשה, לאן בדיוק ללכת, ומה בדיוק אתה מפסיד בכיתה השניה, למרות שאינך רוצה להפסיד שניה ממה שנלמד בכיתה בה אתה נמצא. בכל שעה נתונה התנהלו שמונה שעורים במקביל, כל שיעור שעה וחצי. בין השיעור הראשון והשני הפסקה בת מחצית השעה, ואז הפסקת צהרים, ואחריה שוב שני שיעורים. ובערב החל משמונה וחצי הפכו חדרי הלימוד לחדרי PLAY PARTY. מי שרצה שיחק בחבלים או התאמן על מה שלמד בבוקר. אחרים פשוט נהנו מסשנים כאוות נפשם. כל אחד וטעמו, כל אחד עם הפרטנר אליו התחבר.



יום שישי התעוררתי יחסית מוקדם, הייתי צריכה להתארגן לקראת שעת ההתנדבות הראשונה שלי. תרמתי לאירוע 18 שעות התנדבות (בפועל אף אחד לא ממש ספר כמה תרמתי, קרוב לודאי שיותר, למרות שבעצם שיבצו אותי לפחות). החתול עזר לי לארגן שולחן לארוחת בוקר, ובזמן שהוא התקלח אני ארגנתי לנו קפה. והתעלקתי על צלחת הקורנפלקס שהוא אירגן לעצמו. ביקשתי ממנו, אם אפשר כשהוא יוצא היום לקניות אחרונות, אם יוכל לקנות לי מעט פירות. מסתבר שהחתול בהחלט יודע להפתיע. וכשהוא מפתיע הוא עושה זאת בגדול.

נו טוב, תתאפקו, המשך יבוא.....