שינויים

בבוקר יום שישי נפרדתי מהחתול, ועשתי את דרכי למטה במעלית, ואז עוד קומה מטה בדרגנוע, התרגלתי לאפלולית הקלה (טוב נו, מה רע בקצת תיאטרליות???) מאחורי שולחן ישב בחור מהסרטים, תעצמו את העיניים ותדמיינו דמות גדולה שיער ארוך, מזוקן, כולו שרירים וקעקועים, לבוש עור יש מאפנועני הגיהנום, והוא מחייך אלי ושואל "כן?" ואני שחה ועונה שאני מחפשת את ההרשמה, "הרשמה לאן?" "לשיבריקון כמובן", אני מחייכת, וגם הוא, "רק רציתי להיות בטוח....." מכאן הוא מצביע על הדלת מימין.

אני נכנסת, מציגה רשיון נהיגה לזיהוי, חותמת, מקבלת תיק עם כל טוב, ושואלת "איה Psychokitty ?" הוא אחראי המתנדבים, כשרק נכנסתי לחדר ראיתי אותו בחטף, ומיד אמרתי לעצמי "זה הוא!!!" אך עד שהסתיימה הביוקרטיה, הוא כבר הלך, אבל הסתבר לי שאכן לא טעיתי, האדם בלבוש המוקפד עד מצועצע היה האיש אותו חיפשתי. הוא התרוצץ כמטורף לצורך הכנות אחרונות, לאט מצאנו את עצמנו, התארגנו ליד השולחן והצטרפתי לעוסקות במלאכת ספירת המלאי, אני הוצבתי בדוכן המכירות של המזכרות, חולצות וסיכות במגוון עצום של גדלים ומבחר דגמים וצבעים.

לאורך החודשים טרום הכנס התכתבתי עם אחראי המתנדבים לא מעט, הייתי במתח אם אתקבל למתנדבים או לא (עיניין של 180$ חיסכון לכיס) סיפרתי לו על ההתרגשות וההכנות ואף על כך שזו נסיעתי הראשונה. אני חושבת שאולי הוא לקח את זה בחשבון, כי כל המשמרות שלי למעט אחת היו בהפסקות שבין השעורים, ככה שיצא שהפסדתי מעט מאד שעות לימוד (שעה ומחצה לכל היותר) שזה מדהים, מה גם שהוא שיבץ אותי לממש מעט שעות יחסית למה שחוייבתי בהן, אבל בפירוק כבר השלמתי אותן לדעתי... אבל זה כבר לרוץ לסוף)

ליד השולחן היינו 4 בחורות ואחראית אנחנו ספרנו, היא אירגנה את השולחן. ואז מצאתי לנכון לתת להן מעט טיפים לייעול, את החולצות סידרנו בערמות מתחת לשולחן, הגישה בעייתית, ואין סימול חיצוני של המידות מה שבהחלט מקשה על מציאת פריט ספציפי במלאי, 2 שיטות היעול שנתתי זכו להסכמת הכל, וארגנו מחדש את המלאי בהתאם, מה שאיפשר לנו בעצם לתת שירות מהיר יותר לקונים. והכי נחמד היה לשמוע את משפט המפתח "זה כל כך פשוט והגיוני, איך לא חשבנו על זה עד היום???" יש לי את היכולת הזו, לזהות את הנקודות הבעייתיות, ואף יותר מכך, למצא להן פתרון, רצוי קל ופשוט - הגיוני ובסיסי. "אלמנטרי ווטסון ידידי".

באחת עשרה ומחצה החלו השיעורים, דן שיצא לקניות אחרונות, טרם שב, ואני הלכתי לכיתה הכי הגיונית לי Playing Well with Others, מטרת השיעור, לעזור למאותגרים כמוני, להכיר אנשים חדשים, להיות יותר מעורבים, להכיר ואולי אף למצא Playdate לאירועי הערב. את השעור הנחה LQQKOUT, בחור צעיר סימפטי (שנראה בהחלט טוב) ובעל חוש הומור משעשע ביותר. בשיעור הזה הכרתי לראשונה את Sir C, בתרגיל ההכירות, יצא לנו לשוחח מעט, ובעיני נוצר מעין קליק, או חיבור, היא אשה בעלת נוכחות, ואני עוד ארחיב עליה את הדיבור בהמשך.

עם תום השעור, אצתי לי אל דוכן המכירות לשם השלמת החלק ההתנדבותי שלי לאותו יום ובכלל עד יום ראשון. איוש השולחן, הוא עמדה נפלאה להכיר אנשים. ראשית את אלו שאיתם התנדבתי, ולעיתים אף את העוברים ושבים ובעיקר הקונים. וכך זכיתי להכיר כמה אנשים מעניינים, ואף לפתח שיחות מרתקות בנושאים מגוונים. אין ספק בכלל שזכיתי להכיר אנשים מיוחדים, ולהציץ לעולמות מרתקים. לדומא אחת מאותן בנות שהיו איתי מנהלת בית פתוח, שמשמש קורת גג עבור אנשים הנמצאים בתקופת מעבר, הם נותנים סיוע ותמיכה, ועוזרים לאנשים ללמוד להכיר את עצמם ולסייע לעצמם.

לפתע יש מאין, צץ פתאום החתול, ובידומיטב תנובת הארץ, ארוחת צהריים לטוויטי. החתול הכין לי קערת דגנים ויוגורט, ובקערה נוספת הוא חתך לי קוביות של גבינת צ'דר חריפה, והמוני דובדבנים אדומים ומתוקים. אין ספק, שכשהחתול טורח, הוא טורח! והוא קלע בול לטעמי, התענגתי על האוכל הטעים, כשחיוך על שפתיי, ואני בטוחה שקורנות היו פניי.

את השעור הבא אליו הלכתי הנחה DAVID LAWRENCE, אמן! האיש מדהים ביכולת שלו לקשור, וביכולת שלו לצלם, אותו אישית נפגוש יותר מאוחר. השעור התמקד בהכנסת אינטימיות לתוך הקשר, כלומר לתוך הקשירה. ללמוד לקשור בעיניים עצומות, כי המוקד הוא האוביקט הנקשר, ולא האמצעי בו אתה משתמש. לשמור על קשר עיין, לתת חיבוק, לשלוח ליטוף, להדביק נשיקה, להיות מרוכז בה, ולא בחבל. זה נשהו שקושרים רבים לא רואים. הם כל כך עסוקים בעבודה שמולם, הם כל כך מרוכזים בחבל, בפרטים הטכניים (שלא יהיה מלופף מגולגל, שלא יצבוט שלא יחרוך. והם שוכחים לפנות את הדעת לאינטימיות, לאירוטיות שניתן להעלות ולהגביר תוך כדי הקשירה, ולא רק כשתיסתיים. לראות אותו יחד עם זוגתו פשוט זורמים יחד לתוך השעור, היה מדהים בעיני. הם בהחלט שווים עוד שיעור.

היום עדין לא הגיע לאמצעו, והכייף הגדול טרם התחיל
אבל על כך רק בפעם הבא......