יש דברים שחרוטים בנו, דברים שאי אפשר לשכוח
שלוש שנים עברו חלפו להן מאז נפגשנו לראשונה.
מסיבה, החיבוק החם העוטף שלך, שלה, של שניכם.
חיבוק משולש כזה חווינו שוב מאז....
אחד כזה לפני מעט יותר משנתיים, חיבוק שהעיר בי החלטה
הבנה, שאני בדיוק היכן שטוב לי.
יש לי חוט עליו השחלתי המון חרוזים קטנים צבעוניים.
הפעם הראשונה בה נפגשנו לקפה ומאפה.
חרוז אחר עבור הפעם הראשונה בה ישבתי איתך במכונית
נפרדת, נושקת לצווארך, נושמת אותך, ומאחלת לי אותך.
חרוז עבור הפעם בה ישבתי מולך מביטה אל תוך עיניך
מגשימה את אותה המשאלה.
וחרוז נוסף כמה שבועות אחר כך, כשענדתה לצאוורי את הקולר שלך
קולר הנושא איתו כסמל את כל מה שאנחנו האחד לשניה.
זוכר את החרוז הזה? הפעם הראשונה בה העזתי לומר לך
שאני אוהבת אותך, זוכר כמה היה לי קשה?
יש לי המוני חרוזים עבור כל הקשיים שהתגברנו עליהם
כל החוויות כל ה קSM שחווינו יחד, שאנחנו חווים יחד.
והנה חרוז מיוחד עבור ההכרה, ההבנה, שבעצם
הפכנו להיות כולנו משפחה.
והנה אנחנו מציינים שנתיים של שותפות מופלאה
של אהבה כבוד והערכה, של דרך מיוחדת עבורי, עבורך.
ונדמה שהחוט רק מאריך עם כל חרוז שמתווסף.
I've kissed your lips and held your head.
Shared your dreams and shared your bed.
I know you well, I know your smell.
I've been addicted to you.
כמה מוזר, שטוויטי צהבהב יאהב, חתול אכזרי רשע, איום ונורא
אבל הנה זו עובדה, אני איתך.
אנחנו יחד בלונה פארק ענק, בלי אף בדל, של רגע דל.
מאחלת לנו שנמשיך בדרך אותה התוונו בשנתיים האחרונות
שנמשיך ללמוד, לגדול, ולגלות
קסמים ונפלאות.
לפני 14 שנים. 15 ביולי 2010 בשעה 20:09
