שינויים

למעלה משבועיים שלא כתבתי כאן, לא יכולתי
כעסתי מידי, הכעס טרם עבר, הסיבה לכעס אולי. אבל כרגע אני לא אכתוב על זה.

אתמול, אתמול נפגשנו סוף סוף אחרי זמן ארוך מידי ושקט מידי רחוק ממנו.
כל תא ותא כל עצב ועצב הביעו את געגועיי את הגעגוע של שנינו.
החתול נסע רחוק מידי, זמן רב מידי, לפחות לטעמי, והמיילים,
והמסרים, לא הספיקו, לכסות או להקל על הגעגוע והמרחק.
אך הוא הבטיח חוויות ומתנות, ואכן כך הוא.

אני כורעת על הכרית לפניו, טומנת את ראשי בין רגליו, נושמת אותו עמוק לתוכי,
מרימה אליו את פני, הניצוץ, והחיוך שבעיניו, מגלים לי את אהבתו,
הבליטה הברורה במכנסיו, על תשוקתו. החתול שב אלי.

התגעגעתי למגעו החם, לתחושה הזו הממלאת את פי, לטעמו, לעונג שבי,
כשהוא גומר בתוך פי ואני מלקקת אותו היטב, היטב, שהרי ברור וידוע
שטוויטי אוהב תולעים שמנות ועסיסיות.

כאן עלי להודות ולהתוודות שלקח לי זמן מה להזכר, הוא שלף שקית אוצרות,
דברים שהביא ממסעו. מן הסתם הפריט השני ששלף האפיל על הראשון,
מהננ שמביא אותי בעצם לשאלה מה לעזאזל הוא מתכוון לעשות
עם הפריט ההוא,אבל זה לזמן אחר. כי הפריט השני גרם לעיני לדמוע.

בזמן שנעדר, הלכתי משום מה לארכיון של הפורום בתפוז וקראתי שם דברים
מלפני ארבע שנים. היסטוריה. ובהיסטורי נתקלתי בלא מעט דברים מפרי
עטו של החתול, ואחד מהם, גם הוא גרם לי לדמוע.

החתול כתב

"המשמעות של הקולר נעה בין מחויבות רגשית עמוקה
(בעיני קולר הוא בעל משמעות הרבה יותר עמוקה מנישואין) לבין ..."

את הקולר שלי קבלתי לפני שנתיים פחות שבוע (בערך) זה נשמע מהיר, אבל
בעצם מדהים. אז בטוח שלא הבנתי את מלא המשמעות שלו. אני חושבת
שיותר מכל הייתי בהלם, שהרי לא שוחחנו כלל על הנושא, ורק אח"כ במהלך
הזמן התגלו לי פרטים, כמו העובדה שהקולר הזה המתין בתיק, עבורי,
וכשדן הרגיש שזה נכון ושזה הזמן הוא שלף אותו החוצה.

יש כאן עוד כל כך הרבה דברים שגלומים בפנים, שזה מדהים, אך מה
שהכי מדהים עבורי זו העובדה, שעם הזמן הקשר הזה רק הלך והעמיק,
הלך והעצים עלה ופרח, הקMS הזה רק הולך ומשתבח,
וכל זאת על אף כל הקשיים, על אף כל המהמורות. כי הדרך שעברנו,
שחווינו, לא היתה קלה כלל וכלל.

כעסנו, פגענו ונפגענו, אני יודעת שלא פעם שלחתי מילים חדות כסכין,
שפצעו את החתול, טמנתי לו פחים, העמדתי בפניו מבחנים, אך למרות
הקשיים מעולם לא ויתרנו, המשחנו לדבר, לברר, להביא את הקושי והפחד
אל האור ולהתמודד איתו פנים אל פנים, עין מול עין, ביחד.

אני יכולה להגיד המון דברים נפלאים על דן, אך הרבה מעל כולם
עבורי, זו הסבלנות שלו, שנדמית לי לפעמים אין סופית כמעט.
היכולת שלו לקבל ולהכיל את כולי מדהימה ומרשימה אותי כל פעם מחדש.

ואתמול, אתמול הוא שלף מהשקית קולר חדש, קולר עור בצבעי אדום שחור
קולר מדהים, שעוצב על ידי החתול ונתפר במיוחד עבורי. אתמול שוב
נצצו הדמעות בעיני, עת דן שב וענד קולר לצווארי

אני טוויטי השוכן לבטח בין טופריי החתול.
אני שפחה בבעלות אדונה
אני תלמידה מצטיינת של מנהל בית הספר

אך מעל ומעבר להכל

אני אשה שייכת אוהבת ונאהבת על ידי האיש שאיתה.

ואפילו לא התחלתי לספר על כל ההנאות על כל העונג על כל היחד מדהים הזה

על כל החוויות הקסומות שחווינו יחד

רק אתמול.