עברו 247 ימים מאז כתבתי כאן לאחרונה.
ימים בהם כתבתי לפעמים בבלוג אחר שלי, לא כאן.
לא נוח לי לפעמים עם העיניים הבולשות כאן.
יש כאן לפעמים רעב רע.
רעב להכאיב, להשפיל, לבעוט, ולהצמית את כל מי שרק אפשר
בעזרת מקלדת מורעלת.
התנהלות של אנשים הנובעת אולי מקנאה וצרות עין
אולי מחסכים ופחדים
אולי סתם משעמום.
אז הפסקתי לכתוב
הייתי באמצע תאור המסע הקסום שלי לחו"ל
איך למדתי לקשור ולהקשר
איך למדתי לעוף כמו ציפור
איך למדתי לשוב ולצחוק כפי שזמן רב מידי לא עשיתי.
ובאחת חדלתי מכך.
מידי פעם אני שבה לביקור קטן
ומצטערת שהצצתי בכלל.
הסכינים המושחזות היטב לא נחות כאן לרגע.
חיצים מכוונים היטב על מנת לפגוע במקומות הכי רגישים.
נשלחים אל המטרה ללא מחשבה.
בלי לקחת בחשבון את הפגיעה שהם מביאים איתם
הן לאדם אליו מכוון החץ, ולא פחות מכך, ליורה עצמו,
המאבד רסיס מאנושיותו כל פעם.
עצוב לי שלכך התדרדרה תרבות הדיבור כאן, עצוב לי
שכל שרשור כמעט הופך לאמצעי, לכלי ניגוח, למקום בו שוב
אפשר להשליך על מישהו בוץ.
עצוב לי שכבר ממש לא נחמד כאן.
==========================================
ולך חבר יקר ומדהים
אני בוחרת להגיב כאן ולא בכל מקום אחר.
אני אוהבת אותך, ואת המשפחה שלך
ואת הדרך בה אתה בוחר לחיות את חייך.
(עם כל העליות והירידות עם כל היתרונות והחסרונות, של מי שאנחנו)
חיבוק חם ונשיקה.
חג פורים שמח
לפני 13 שנים. 20 במרץ 2011 בשעה 16:57
