שינויים

בוקר, קצת לחוץ בעבודה אבל תכף יתבהר, הטלפון מצלצל בצלצול היחודי רק לו, מוזר, רק לפני חצי שעה אמרנו בוקר טוב ויום נעים,

-"מה את עושה בין ה- 20 ל 23 לחודש?"
- "שום דבר לא מתוכנן לי"
-"אז את באה איתי לפסטיבל הג'ז באילת".

בין רגע ריחפתי כמה מטרים מעל האדמה, חמישישבת רק אני והחתול באילת, וג'ז הרבה הרבה ג'ז. השבוע חלף לו באיטיות מחרידה, ובאותה המידה במהירות מופלאה. אינני יודעת מי היה נירגש יותר אני או החתול, אבל עובדה ברורה היא, שכל השבוע הוא היה טרוד בהכנות ובהעברת עידכונים שוטפים מהשטח, תוך כדי התעניינות בדעתי ורצונותיי, אך כל ההכנות נפלו כולן כאחת על כתפיי החתול. הוא בדק עלויות, השווה מחירים ולבסוף דאג להזמנת חבילה זוגית שכללה כניסה חופשית לכל ימי הפסטיבל, מלון, וטיסה, הוא אפילו טרח ובדק עבורי את תנועת הרכבות לנתב"ג. כל מה שאני הייתי צריכה לעשות הוא פשוט להתייצב בזמן, מלאכה לא פשוטה לחלוטין לציפור טוויטי שכמוני.

רביעי בערב, תיק הנסיעות שלי היה עדין ריק מתוכן, עשיתי סיבוב כביסה, ובגדים שרציתי לקחת, בדקתי שלא שכחתי כמה פריטים חשובים (שבסופו של דבר עשו את כל הדרך הלוך חזור בלא שיצאו מהתיק בכלל). התיק ארוז וסגור, הכל מוכן, וממחר, 2 לילות ושלושה ימים רק אני והחתול. טוויט טוויט, טוויטי מאושר שכמותי, האם בכלל אצליח להרדם?

מסתבר שכן, נרדמתי, ולמרבה הפלא אפילו התעוררתי בזמן. החתול כבר היה בתחנה כשהגעתי, והמתנו יחד, ישובים על הספסל, מעיינים בעיתון, פותרים תשבץ. הרכבת כמעט ריקה, תופסים לנו מקום, משוחחים, צוחקים, אני מרגישה קלילה, כמו ילדה, נינוחה. מאוהבת, אוחזים ידיים, מתנשקים, נהנים כל כך, סתם כך פשוט לשבת אחד ליד השני. לפעמים הוא מעיר בי תחושה כאילו אני שוב בת טיפשעשרה עם כל ההתרגשות, עם כל ההתלהבות, שמביאה איתה אהבה ראשונה. ואולי כמו שפעם שרה מדונה "like a virgin" בכל כך הרבה מובנים ואופנים.

הטיסה קצרה כל כך עוד בטרם הממטוס המריא אנחנו כבר נוחתים. מגיעים למלון, מניחים תיקים ויוצאים לאכול, באילת יש מסעדה, שפעם הבטחתי לעצמי לאכול בה בפעם הבאה שאהיה באילת. ואכן לשם הלכנו, זו מסעדת בשרים טובה, בשיטת אכול כפי יכולתך. ואנחנו לקחנו לנו את הזמן, נהנים מהביחד, מהבשר הטוב, מהשתייה, ומהרבה מאד אווירה.

סיור הקניות שערכנו אחר כך הסתיים בכאב. ידינו עמוסות לעייפה, פוסעים במורד הרחוב, ולפתע, הטוויטי מוצא את עצמו מרוח על המדרכה, קרסול עקום, וכאב איום. החתול מתכופף אלי, מבטו מודאג כל כך. דואג, בודק, שואל, הטוויטי, שרגיל למעשי קונדס שכאלו מצד הקרסול הסורר, מרגיע, נרגע, אוסף נשימה, ומתרומם לאט. הקרסול מציקה ביותר, הנעל נהרסה סופית, והטוויטי בעזרת החתול מדדה לאט לאט לחדר. מקלחת חמה, ומנוחה.

הערב נחת במהירות רבה מידי, מתארגנים, הקסול נפוחה מעט, ואני נאלצת לצלוע לי לאיטי מפה לשם.אבל אין סיכוי שאותר. בחוץ כבר חשוך וקריר, יורדים מהמונית, מציגים תעודות וכרטיסים ונכנסים, מחסן ענק הפך לאולם עם מושבים מדורגים, במה ענקית כמעט נקיה מתפאורה, וכלי נגינה. האולם מלא בערך כ 75% לא רע בכלל לחמישי בערב.

את ערב הפסטיבל הראשון פתחו

דורון רפאלי - Horse of Passion

The Bad Plus
האנרגיות שזרמו באולם, מהבמה לקהל ובחזרה, היו פשוט מדהימות, הקצב מטורף, המוזיקה מורכבת, מרגשת, נוגעת בך עמוק בפנים, ועל אף העייפות שנגסה בי, והכאב שהציק לי, נהנתי מכל רגע. בתום המופעים זרמנו למלון המלך שלמה שם נערכו ג'ם סשנים. על הבמה השטלתו בעיקר נערים ונערות מבתי ספר למוזיקה, אבל הם היו לא רעים. בשעות הקטנות של הלילה פרשנו לחדרנו עייפים אך מרוצים.

יום שישי הביא עימו הנאה עונג ועוד כמה קסמים.

המשך יבוא.....

ובנתיים קצת בילי הולידיי עם Tenderly