לפני 13 שנים. 9 במאי 2011 בשעה 5:18
מעתיקה לכאן תגובה שנתתי לגמד
מי שאיבד לא זקוק ליום כדי לזכור
הוא זוכר תמיד, הם שם חלק ממי ומה שאנחנו.
ויש ימים שבהם אנחנו עוצרים קצת וחושבים יותר,
מדברים יותר, כואבים יותר,
אם זה יום השנה, או יום ההולדת,
אם זה יום נישואים, או הולדת הנכד,
כל האירועים גדולים כקטנים שאומרים בשקט,
אתה חסר בתמונה הקבוצתית.
ונכון בערב נראה זיקוקים ולמחרת נעשה על האש,
ובעיני זה רק מחדד את האובדן. את החלק שחסר.