כן, כן, רבותיי, ההיסטוריה בהחלט חוזרת.
לפני כמה שנים טובות הכרתי משהי, שנטתה לבזבז אנרגיות
על כל מיני זוטות. אורך רוח וסובלנות לא היו ממש חלק מהרפרוטאר שלה.
אפילו ממש להפך. שמעתי וקראתי אצלה התלהמות, וכחנות, ובוטות חסרת נימוס,
או כבוד בסיסי לזולת.
לפני כמה שנים אותה דמות עסקה במסע הכפשות רציני ביותר
כלפי משהי שבאותה תקופה היתה רחוקה מלהיות לי לחברה.
התנהגותה הכעיסה אותי, לא היתה לה מעולם שום סיבה אמיתית
לצאת למסע צלב ואף אחד לא הכתיר אותה להיות ז'אן ד'ארק
המודרנית. מה גם שבהנתלותה זו היא פגעה באהובת ליבו,
של אדם, שרק תמך ועזר והיה שם עבורה הרבה מאד פעמים.
והנה רבותיי, ההיסטוריה שוב חוזרת,
שוב הונף הדגל למלחמת קודש לא ברורה.
הרי ברור שכל האחרים אשמים ורעים מרושעים חסרי לב
והיא היא הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת.
פעם קודמת, ים הסליחות וההתנצלויות עזר.
כי אנו מאמינים בבסיס הטוב שיש בכל אדם,
וביכולת של האדם לטעות ובעיקר ללמוד מטעויותיו
ולהשתדל שלא לחזור עליהן.
אבל הנה ההיסטוריה שוב חוזרת, והמחיר שהיא גובה אף פעם לא פשוט.
מוקדש למישהי, שאף פעם לא החליטה מה ומי היא
לפני 12 שנים. 19 בספטמבר 2011 בשעה 20:07
