שינויים

"הישגתי אותך", הוא מחייך בעודו שולף את המפתח מהכיס, ופותח את הדלת.
אני נועלת אחרינו, הוא נעמד מאחוריי, מניח את ידיו על ראשי, חופן את שערותיי,
הוא מסובב אותי אליו, מכוון את ראשי לזווית ולגובה הנוחים לו, מקרב אותי לפניו, ובולע אותי בנשיקה עמוקה, ארוכה, חודרת וממיסה, אחת כזו, שגורמת לברכיי לרעוד תחתיי.
"עכשיו את יכולה להניח את התיק" הוא אומר כשהוא משחרר אותי, ואני עדין מנסה לשמור על שיווי משקל.וכבר הוא מוצא את דרכו לחדר, תוך שהוא מורה לי מה לעשות.

אני נכנסת, הוא כבר יושב על הכסא, אני על המיטה לידו. "כואב לך הגב?" הוא שואל.
ואני עונה שלא, הוא מצביע על מקומי לרגליו "קדימה" ואני לוחשת, "דקה", ומניחה ראשי על ירכו, ידיו מלטפות בעדינות את ראשי. ממתין לי. שאשוב למקומי.
אני כורעת על הכרית לרגליו, נושמת אותו עמוק לתוכי, "התגעגעתי" אני לוחשת, "את מתגעגעת אלי עוד לפני שאני הולך", אתה משיב ושעשוע בקולך. מרים את ראשי אליך,
"הביטי בי", עיני עצומות, "הביטי בי!" עפעפיי כמו נלחמות בכוח הכבידה של צדק, נעתרות, ואני מביטה אל תוך ים, ים של אהבה, ים של געגוע, ים של "את שלי טוויטי,
ושלא תעזי לשכוח את זה".

בלתי אפשרי לשכוח את זה חתול.
אוהבת אותך, מתגעגעת אליך, ומרגישה אותך בתוכי.