כן, זה נכון, אני טוויטי
לא יודעת בדיוק מתי ואיך זה קרה
אבל זו עובדה
יום אחד, מצאתי את עצמי בין כפותיו של חתול זדוני ומרושע במיוחד
וידעתי
ידעתי שהדרך היחידה שנותרה לי לשרוד
זה פשוט להיות טוויטי
גוזל קנרית, עם ראש גדול, המסוגל להתמודד עם החתול
ואף לנצח, ולהטעים את החתול ממנותיו הוא
(כאן מגיע צחוק מרושע ומכשפתי במיוחד)
החתול שלי אוהב אותי
הוא אוהב אותי בדיוק כפי שאני
על כל חסרונותיי וייתרונותיי
הוא מעריך ומוקיר אותי
והוא יעשה ככל יכולתו על מנת לשמור עלי
בכל הדרכים ומכל הבחינות
נכון
אני לא האשה היחידה בחייו
מעולם לא הייתי, וידעתי זאת כשנכנסתי למערכת יחסים איותו.
וידעתי שלעולם לא אהיה שם רק אני
אבל ידעתי גם שתמיד נהיה נאמנים אחד לשני
אולי לא סוג הנאמנות הקונבציונאלי
אבל בהחלט נאמנות כפי שהיא על פי הערכים וההגדרות
שאנו בנינו לעצמנו.
ודרכו זכיתי להכיר שתי נשים מדהימות
פלאפ - אשה יקרה וחכמה, מעתירת חום אהבה ודאגה.
לילי - אשה יקרה וחכמה, מעתירת חום אהבה ודאגה.
(ולא זה ממש לא copy paste)
נוצרו כאן קשרים מדהימים ויפים קשרים אמיצים וחזקים
שדבר לא יוכל לקלקל או להתיר.
לצערי
יש כאן אנשים מלאי קנאה, מרירות וצרות עין
אנשים שמנסים לקלקל את מה שהם לא יכולים לקבל.
תתאפסו על עצמכם
כי ההתנהלות משולחת הרסן הזו פוגעת בכם כמו בומרנג
קל מאד לשקוע בביצה הזו, אבל שום תועלת אין שם רק איוולת.
עד היום היו כאן שתיים שמלאו את הבלוג שלי בכוס התרעלה שלהן
הנחתי להן
בעיקר בשל השעשוע שבלראות איך אדם מסתבך,
ומסבך עצמו בקורים שהוא טווה.
דבר מכל זה לא נוגע ולא יכול לגעת ולפגום באושר שלי
באהבה, בהיותי שלמה
אבל גם ממש לא בלי טוב הצחנה הזו.
הארות והערות שנכתבות מתוך כבוד
גם אם בחוסר הסכמה יכובדו כאן תמיד
דברי בלע ימחקו.
חג שמח ושבת שלום
לפני 13 שנים. 14 באוקטובר 2011 בשעה 18:14