שינויים

עוד מעט השעון יצלצל להגיד לי, שהגיע הזמן לקום, אבל אני ערה כבר לפחות שעה. התעוררתי מחלום שטורד את שלוותי. גם בחלום הזה היו הרבה מאד מים, הפעם מים קרובים, אני בתוכם שוחה וצוללת, משהו שלא עשיתי זמן רב.

עוד מעט יתחיל היום שלי, הוא יהיה מתיש, מלא ריצות, וניסיונות להספיק את כל מה שיש בלו"ז. אבל זה הרבה יותר קל מאשר להיות במקום בו אדם מרגיש סחוט רגשית או נפשית.

השמים מקבלים צבע כחול עמוק, שהולך ומתבהר. הביניין ממול זוהר בצעי זהב, השמש מארה עליו. עוד מעט ישובו הפועלים אליו. בקומות העליונות הקירות עדין פעורים, אין תריסים וחלונות. השמש יכולה להאיר פנימה באין מפריע.

אתמול הוא שאל איזה תיק אני לוקחת איתי, עניתי שאת ההוא כאן, עם הידית השבורה, היה לי אחד טוב יותר, גדול יותר, אך ההוא לקח גם אותו אי אז, תשובתו שהגיעה עם חיוך מרצד בעיניים הייתה שעשיתי עיסקה טובה, גם אם אותה מזוודה היתה מלאה ועשויה זהב טהור, אני הרי רק הרווחתי. צחקנו יחדיו, חבוקה בין זרועותיו. נושקת לשפתיים הרכות, החמות כל כך.

אני לא מניחה לעצמי להרגע, להוריד את הכפפות, לנשום, לחייך, להרגיש ביטחון ונינוחות, אני תמיד בהרגשה שאני על הקצה, שתכף הכל מתפורר ונעלם, ואני תכף נופלת.

"יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
...
וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה" (ריטה)

עוד מעט זה יקרה.
עוד מעט.